התערוכה, שהתקיימה בשיתוף המוזיאון היהודי בפרנקפורט וקרן חברת "טלקום" הגרמנית, נחלקה לתשעה חלקים; שני הראשונים הנם בגדר מבוא כללי, והאחרונים מסכמים את הרדיפה והגירוש, ואף בוחנים את שיעורי השיבה של מדענים וחוקרים יהודים לגרמניה אחרי 1945.
התערוכה מתמקדת בדמויות המתמטיקאים במרכזים השונים בהם פעלו – ביניהם ברלין, גטינגן, בון, ופרנקפורט – ומציגה תמונות, פרסומים, ומוצגים נוספים. בנוסף מוצגים בתערוכה ספרי לימוד וכתבים, שחלקם מהווים את העבודות המתמטיות החשובות באותה התקופה. בתערוכה נסקרים גם מאמציהם המפתיעים של מתמטיקאים יהודים, ברובם כושלים, לחזור אחרי המלחמה עם נפילת המשטר הנאצי לאוניברסיטאות בגרמניה.
מוצג מעניין במיוחד הוא מכתב הסירוב של אברהם הלוי פרנקל להזמנה שקיבל לשוב וללמד באוניברסיטת קיל לאחר המלחמה. מכתב זה נכתב בכוונה בעברית, למרות היותה של הגרמנית שפת האם של פרנקל. כך הוא כותב בסוף מכתבו:
"חושבני לדבר בלתי אפשרי במובן אובייקטיבי שיהודי, יהיה מי שיהיה, ישוב לחיות בארץ שתושביה – רבים באופן פעיל, וכמעט כל האחרים ללא פעולה נגדית – הנם אחראים להשמדתם של יותר מחמשה מיליון יהודים, החלק השלישי של בני עמי, בייסורים אכזריים שלא היו כמותם זה אלפי שנים. אי אפשר לחיות בתוך אדמה כזאת."
התערוכה, שעוסקת גם במורשת שהנחילו המתמטיקאים לדורות הבאים, הוצגה במקומות שונים בגרמניה בשיתוף עם המוזיאון היהודי בפרנקפורט, וזכתה בפרס מטעם משרד החינוך והמחקר הגרמני. לאור ההצלחה לה זכתה הוחלט להפכה לתערוכה ניידת, והגרסה הבינלאומית שלה הגיעה לישראל.
התערוכה אמנם הוצגה כבר בארץ, אך הספרייה הלאומית הוסיפה תצוגה ייחודית משלה, הכוללת כתבי יד מקוריים, תמונות ותעודות של כמה מבכירי המתמטיקאים מגרמניה שארכיוניהם נמצאים בספרייה הלאומית, ביניהם לזרוס בן-דוד, צבי הרמן שפירא, הרמן מינקובסקי, אדמונד לנדאו ואברהם הלוי פרנקל. בין המוצגים שייחשפו לראשונה מצוי מכתבו של אדמונד לנדאו הכתוב בעברית צחה, בו הוא ממליץ למנות את פרנקל לראש המכון למתמטיקה, תמונות של אברהם הלוי פרנקל כחייל בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, כתב המינוי של הרמן צבי שפירא לפרופסור באוניברסיטת היידלברג בחתימתו וחותמו של הדוכס פרידריך, ועוד.
