סוֹנֶטוֹת עַל חַיֶּיהָ שֶׁל הַגְּבִירָה לָאוֹרָה
א
בְּרוּכִים הַיּוֹם, הַחֹדֶשׁ, הַשָּׁנָה,
גַּם הָעוֹנָה, הַזְּמַן, שָׁעָה וָרֶגַע
וְאֶרֶץ הַחֶמְדָּה וּמְקוֹם הַפֶּגַע,
פָּגַע בִּי זִיו עֵינֶיהָ וְחִנָּהּ.
בָּרוּךְ כְּאֵב מָתוֹק לָרִאשׁוֹנָה,
עֵת אַהֲבָה הָיְתָה לִי מְקֻדֶּשֶׁת,
בָּרוּךְ הַחֵץ, בְּרוּכָה לָעַד הַקֶּשֶׁת,
בָּרוּךְ הַפֶּצַע אֶת לִבִּי עִנָּה,
בָּרוּךְ הַקּוֹל אֲשֶׁר אֶת שֵׁם גְּבִרְתִּי
נָשָׂא עַד קְצוֹת עוֹלָם לְעֵת קְרָאתִיהָ.
גַּם דִּמְעָתִי בְּרוּכָה, גַּם תְּשׁוּקָתִי,
בְּרוּכִים כָּל הַגְּוִילִים בָּם פִּרְסַמְתִּיהָ
וַתֵּרֶב תְּהִלָּתָהּ וּמַחְשַׁבְתִּי
שֶׁבָּהּ רַק הָאַחַת שֶׁאֲהַבְתִּיהָ.
ב
כִּי יַנִּיחֵנִי הַגּוֹרָל לָלֶכֶת
(אִם מִסִּבְלִי הָרַב אֶמְצָא מָגֵן)
עַד הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הָהֵן,
עֵת אוֹר עֵינֵךְ יִהְיֶה לְאֵשׁ דּוֹעֶכֶת,
כָּל חֲמוּדוֹת פְּרָחַיִךְ – בְּשַׁלֶּכֶת,
יַחְוִיר מִצְחֵךְ, פַּז תַּלְתַּלֵּךְ יַכְסִיף,
וְאָנֹכִי אֶבְכֶּה בְּיוֹם אָסִיף
עַל מוֹת יָפְיֵךְ בְּנֶפֶשׁ מְדֻכְדֶּכֶת,
אוֹ-אָז תִּתֵּן בִּי עֹז אַהֲבָתִי,
סוֹד יִסּוּרַי לִפְתֹּחַ לְפָנַיִךְ,
נָשָׂאתִי בִּי שָׁעוֹת, שָׁנִים, יָמִים.
וְאִם הַזְּמַן אוֹיֵב לִתְשׁוּקָתִי,
אָז, לְמִצְעָר, יָנִיעַ שִׂפְתוֹתַיִךְ
הֵד מְאֻחָר וָמַר שֶׁל רַחֲמִים.
ו
כָּל-כָּךְ יָגַעְתִּי מִמַּשָּׂא נוֹשָׁן
שֶׁל שִׁגְיוֹנוֹת עֲווֹנוֹתַי בַּחֶלֶד,
עַד כִּי אִירָא מִדֶּרֶךְ עֲקַלְקֶלֶת,
תּוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל בֵּין זְרוֹעוֹת שָׂטָן.
אָכֵן, רֵעִי הָרָם וְהָרַחְמָן
הוֹרַנִי נְתִיב הַדְּרוֹר וְהַתּוֹחֶלֶת:
אֲבוֹי, לַשָּׁוְא נַפְשִׁי לוֹ מְיַחֶלֶת
אָבְדָה דְּמוּתוֹ כְּזֹהַר בֶּעָנָן.
אַךְ בַּת-קוֹלוֹ עוֹד הוֹמִיָּה מֵעָל:
"הוֹי הַתּוֹעִים, בְּדֶרֶךְ-אֱמוּנָה
בּוֹאוּ אֵלַי, אֶת נַפְשְׁכֶם אָחֹנָּה".
וּמָה הַחֶסֶד, מַהוּ הַגּוֹרָל
אֲשֶׁר יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה,
אַמְרִיא אֵלָיו, אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה?
(מתוך הספר "שירי אהב"ה וזה"ב: הסונטות של לאה גולדברג", 2006)
עִמָּנוּאֵל הָרוֹמִי
הַשִּׁירִים הָאִיטַלְקִיִּים*
א
לֹא קָרְאָה הָאַהֲבָה אֶת 'אַוֶה מָרִיָה',
לֹא תַּכִּיר בְּדָת וּבְחֹק מִגָּבוֹהַּ,
הִיא – לֵב לֹא יֹאבֶה לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ,
בְּמִשְׁפַּט צִדְקָתָהּ אַךְ הִיא תַּכְרִיעַ.
וְהִיא הַמַּלְכוּת וְהִיא הַמֶּמְשֶׁלֶת
וְאַךְ אֶת חֶפְצָהּ תַּעֲשֶׂה וְתַבִּיעַ.
כְּכוֹכַב-הַלֶּכֶת בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ
תָּשׁוּב בְּדַרְכָּהּ הַקָּבוּעַ בַּחֶלֶד.
מֵ'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ' עֶדְנַת גֵּאוּתָהּ
לֹא תִּשְׁפַּל, לִכְשָׁפִים אֵין שְׁלִיטָה עָלֶיהָ
וּמִפְּרֵדַת הַחוֹשְׁקִים לֹא תֵּרָתַע.
כָּל אֲשֶׁר יַדְאִיבֵנִי עוֹשָׂה, וַאֲנִי
לֹא אֶצְלַח לְהוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל פָּנֶיהָ
וְתָמִיד תֹּאמַר לִי: זֶה רְצוֹנִי.
* הכתובים במקורם בלשון האיטלקית.
ב
לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, לוּ כָּל אִישׁ יִשְׁמָעֵנִי,
הֲיָאֶה לוֹ לְגֶבֶר הֱיוֹת גִּיבֶּלִּינִי,
בְּרוֹמִי אֲנִי לְבֵית קוֹלוֹנָּה, גַּם אוֹרְסִינִי,
וְשִׁבְחוֹ שֶׁל זֶה גַּם שֶׁל זֶה יְשַׂמְּחֵנִי.
וּבְמִפְלֶגֶת הַגְּוֶלְפִים אַחֲזִיק בְּטוֹסְקָנָה
וּבְרוֹמַנְיָה אֶעֱמֹד לִימִין הַזַּפֶּטִינִי,
יְהוּדִי רַע אָנִי, אַךְ לֹא סָרָצִינִי
וְלֹא לְחוֹף הַנּוֹצְרִים סְפִינוֹתַי תִּסַּעְנָה.
אַךְ מֶה חָפַצְתִּי מִכָּל דָּת לָקַחַת
אֶת מֵיטַב חֶלְקָהּ: מִדַּת נַצֶּרֶת
שְׁתִיָּה כַּדָּת וַאֲכִילָה מְשֻׁבַּחַת,
תַּעֲנִית-מְעַט מִמֹּשֶה רַבֵּנוּ
וּמִמֻּחְמָד תְּשׁוּקַת-חֵשֶׁק, שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמֶרֶת
אֱמוּנִים לְמַטָּה מִמָּתְנֵינוּ.
ג
לוּ גַּם פָּאוּלוּס גַּם פֶּטְרוּס מִזֶּה עָמָדוּ,
וּמִזֶּה מֹשֶה וְאַהֲרֹן אָחִיהוּ,
וּמֻחְמָד וּטְרִיוִיכָּן חֶפְצָם הִבִּיעוּ
שֶׁאֵלֵךְ בְּדַרְכָּם אֲשֶׁר חָמָדוּ,
לוּ אִישׁ-אִישׁ מֵהֶם בִּדְבָרָיו שִׁדְּלַנִי,
אֲדַמֶּה, כִּי קָשְׁתָה הַבְּרֵרָה מִמֶּנִּי.
אֵיךְ אוּכַל לוֹמַר מַה לִּבִּי יִדְּבֵנִי?
כֹּה לֶחָי לַמְנַצֵּחַ, עַבְדֵּהוּ אָנִי!
כִּי לֹא גְּוֶלְפִי אֲנִי אַף לֹא גִּיבֶּלִּין,
לֹא לָבָן לֹא שָׁחוֹר וְלֹא לִי הוּא דִּגְלָם.
אֶהְיֶה כְּזָנָב וַאֲנִי בֶּן-חוֹרִין.
בַּת-בְּרִיתִי הַבְּגִידָה תֵּדַע לְעוֹלָם:
לֹא אֶחְסַר כְּלֵי-שָׁרֵת לְהָמִיר עֲמִיתִי,
וְלִימִין הַמְנַצֵּחַ אֶעֱמֹד עַד מוֹתִי.
ד. לָאָדוֹן בּוֹזוֹנָה מִגּוּבְּיוֹ
אֲנִי, אֲשֶׁר מִתְּהוֹם לִבִּי דָּלִיתִי
אֶת דִּמְעוֹתַי, אֲשֶׁר גָּבְהוּ מִמֶּנִּי,
אֶבְכֶּה, פֶּן אֵשׁ-הַצַּעַר תִּשְׂרְפֵנִי,
לוּ לֹא בְּיָם-דְּמָעוֹת אוֹתָהּ כִּבִּיתִי.
לוּ מְטַר-דְּמָעוֹת אֶת זוֹ הָאֵשׁ כִּבָּה
שֶׁבַּעֲלוֹתָהּ מִמַּעֲמַקִּים, בּוֹעֶרֶת,
לְבַל אָמוּת, לְבַל תִּהְיֶה דַּרְכִּי אַחֶרֶת,
כְּסֶלַע אֶעֱמֹד וְלֹא אֶטְבַּע.
בָּכֹה יִבְכֶּה נוֹצְרִי גַּם יְהוּדִי,
יֵשֵׁב אִישׁ-אִישׁ עַל כֵּס יָגוֹן גָּבוֹהַּ,
בְּכִי-נְצָחִים הִגְבִּיר רָעַת אֵידִי.
יָדַעְתִּי מָה רָעָה זוֹ הַשָּׁנָה,
נוֹאַשְׁתִּי בִּרְאוֹתִי כִּי הָאֱלֹהַּ
בְּקִנְאָתוֹ לַטּוֹב, לָרָע פָּנָה.
(מתוך הספר "שירי אהב"ה וזה"ב: הסונטות של לאה גולדברג", 2006)
