המחקר, העיון והבחינה האנליטית היו חלק בלתי נפרד מכתיבתה של לאה גולדברג, בבחינת צד משלים לכתיבתה האמנותית, על הרגש המשוקע בה (אף שגם בה בולט הממד הבוחן והמפוכח).
פן זה בכתיבתה בא לידי ביטוי ברשימותיה העיתונאיות ובהרצאותיה השונות, ולמן מינויה למרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1952 – גם בספרי מחקר שלמים פרי עטה. מתוך יבול יצירתה באפיק זה מובאים כאן תמלילי הרצאה על ספרות ילדים (1956), על הקומדיה דל'ארטה (1964), וכן הרצאה ששודרה בקול ישראל על היוצר האיטלקי דנטה אליגיירי (1965).
