יְמֵי הַסְּתָו הָאֵלֶּה
כּאֲשֶׁר תִּסָּגֵר הַדֶּלֶת
וְאֵצֵא אֶל הַחֲשֵׁכָה, תְּחַיֵּךְ עֲקֶרֶת הַבָּיִת
וְתִתֵּן לָהֶם אוֹת לְשִׂיחָה.
הֵם יִמְנוּ הַפְּרוּסוֹת שֶׁאָכַלְתִּי,
וּכְתָמִים שֶׁעַל שִׂמְלָתִי,
וּקְמָטִים זְעִירִים שֶׁהִקְרִינוּ
סְבִיב עֵינַי עִם זִקְנָתִי.
וְיֹאמְרוּ "חֲבָל" וּ"בְעֶצֶם",
וּ"מוּבָן" וְ"אַף-עַל-פִּי-כֵן",
וּבְחֶסֶד זָהִיר יְסַכְּמוּנִי:
"אִלְמָלֵא" – "כֵּן אָמְנָם, יִתָּכֵן" –
וְהַרְחֵק מִדִּבָּה וָשֶׁבַח,
וּמֵעֵבֶר לְכָל הַמִּלִּים,
בְּשִׁרְיוֹן צִנָּה וָחֹשֶׁךְ
אֶפְרֹשׁ אֶל חֲלַל-לֵילִי.
***
רַק מִקִּבְרֵי לֵילוֹת, עַל מִשְׁכָּבִי
לִפְעָמִים רָאִיתִי מֵרָחוֹק
אִילָן שָׁחֹר בְּאוֹר הַכּוֹכָבִים,
וְיֵשׁ שֶׁהִזְכִּירַנִי לְבָבִי
כִּי עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הוּא יָרֹק.
עם הלילה הזה
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה וְעִם כָּל שְׁתִיקוֹתָיו
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה –
עִם שְׁלֹשָה כּוֹכָבִים
שֶׁאָבְדוּ בֵּין עֵצִים
עִם הָרוּחַ הַזֹּאת.
עִם הָרוּחַ הַזֹּאת
שֶׁעָמְדָה לְהַקְשִׁיב
לַלַּיְלָה הַזֶּה –
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה
וּשְׁלֹשָה כּוֹכָבָיו
וְהָרוּחַ הַזֹּאת.
הִסְתַּכְּלוּת בִּדְבוֹרָה
א
בְּרִבּוּעַ חַלּוֹן מוּאָר –
עַל שִׁמְשָׁה, מִבַּחוּץ,
צְלָלִית שֶׁל דְּבוֹרָה
כִּמְעַט אֵין לִרְאוֹת אֶת כְּנָפֶיהָ.
הֲפוּכָה,
גּוּף צַר.
שֵׁשׁ רַגְלַיִם דַּקּוֹת –
בְּגִלּוּי עֵירֹם,
בְּאִיּוּם מְכֹעָר
זוֹחֶלֶת דְּבוֹרָה.
אֵיךְ נַכְתִּיר אוֹתָהּ בְּדִבְרֵי שִׁירָה?
אֵיךְ נָשִׁיר וּמָה?
יָבוֹא יֶלֶד קָטָן וְיֹאמַר:
הַמַּלְכָּה עֵירֻמָּה.
ב
בַּשֶּׁמֶשׁ הִיא הָיְתָה עֲלֵה זָהָב נוֹפֵל,
בַּפֶּרַח הִיא הָיְתָה טִפָּה שֶׁל דְּבַשׁ אָפֵל,
וְאֵגֶל טַל בִּנְחִיל שֶׁל כּוֹכָבִים –
וּפֹה הִיא צֵל.
מִלָּה אַחַת שֶׁל שִׁיר בַּנְּחִיל הַמְצַלְצֵל,
בְּשׂוֹרַת רָצוֹן נִמְרָץ בְּתוֹךְ שָׁרָב עָצֵל,
תְּנוּעַת הָאוֹר בְּאֵפֶר דִּמְדּוּמִים –
וּפֹה הִיא צֵל.
ג
מִדִּבְשֵׁךְ? מִי יִזְכֹּר אֶת דִּבְשֵׁךְ?
הוּא שָׁם, הַרְחֵק, בַּכַּוֶּרֶת.
כָּאן, בְּשִׁמְשָׁה מוּאָרָה, גּוּפֵךְ, רֹאשֵׁךְ –
כֻּלֵּךְ עֹקֶץ, שִׂנְאָה אֵין-אוֹנִים עֲלוּבָה וְעִוֶּרֶת.
הַפַּחַד הוֹרֵג.
הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ.
הָרַחֲמִים אֵינָם חָלִים
ד
עִם הַשָּׁנִים הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים
הָאִסּוּרִים
עַל הַמִּלִּים.
עִם הַשָּׁנִים הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים
הָאִסּוּרִים
עַל רְגָשׁוֹת.
עִם הַשָּׁנִים
קָשָׁה מִיּוֹם לְיוֹם
חוֹבַת
הַתְּבוּנָה הַשּׁוֹתֶקֶת
וְהָרַחֲמִים
אֵינָם חָלִים
עַל הַנִּדּוֹנִים לְאֵלֶם.
אֵלַי
הַשָּׁנִים פִּרְכְּסוּ אֶת פָּנַי
בְּזִכְרוֹן אֲהָבוֹת
וְעָנְדוּ לְרֹאשִׁי חוּטֵי כֶּסֶף קַלִּים
עַד יָפִיתִי מְאֹד.
בְּעֵינַי נִשְׁקָפִים
הַנּוֹפִים.
וּדְרָכִים שֶׁעָבַרְתִּי
יִשְּׁרוּ צְעָדַי –
עֲיֵפִים וְיָפִים.
אִם תִּרְאֵנִי עַכְשָׁו
לֹא תַּכִּיר אֶת תְּמוֹלֶיךָ –
אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלַי
בְּפָנִים שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לַשָּׁוְא
כְּשֶׁהָלַכְתִּי אֵלֶיךָ.
דיוקן המשורר כאיש זקן
אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה
וּנְעָרִים מְשַׂחֲקִים עַל קִבְרִי.
אֲנִי חוֹתֵם עַל הָאַחְרוֹן בְּשִׁירַי
וְהֵם מוֹחִים אֶת שְׁמִי וְזִכְרִי,
וְאִישׁ לֹא יֵדַע עוֹד כִּי אֲנִי
צִפּוֹר-הַשַּׁחַר – הָעֶפְרוֹנִי:
הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָיִיתִי תָמִיד צְרָצַר
הַשָּׁר בְּקֶרֶן זָוִית.
הרחק מאוד
ג.
זֱה לֹא הַיָּם
זֶה לֹא הַיָּם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ,
זֶה לֹא הַתְּהוֹם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ,
זֶה לֹא הַזְּמַן אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
זֶה – אָנוּ שְׁנֵינוּ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ.
