באביב של שנת 1962 עלה המחזה בעלת הארמון, פרי עטה של לאה גולדברג, בתרגום לגרמנית, בתאטרון העירוני בקוֹנסטַנץ שבדרום גרמניה. את המחזה כתבה גולדברג בראשית שנות החמישים, והוא הוצג בתאטרון הקאמרי בשנת 1955 . זירת ההתרחשות של המחזה היא אחת מארצות מרכז–אירופה, קרוב לוודאי צ'כוסלובקיה. הזמן הוא ספטמבר 1947 , כשנתיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. במחזה ארבע דמויות, ביניהן
מיכאל זאנד, ספרן כבן ארבעים, ודוקטור דורה רינגל, שליחה מטעם "עליית הנוער", אף היא כבת ארבעים, השוהים בארמון מולאם בארץ המרכז–אירופית. מיכאל זאנד נשלח על מנת לגאול אוצרות תרבות יהודיים ולהעבירם לספרייה הלאומית בירושלים, ואילו דוקטור דורה רינגל עסוקה בהצלת נפשות: חיפוש ילדים יהודים שהוסתרו בתקופת המלחמה והעלאתם לארץ. עלילת המחזה נפרשת לאורך שלוש שעות, במרוצתן מגלים זאנד ורינגל בטירתו של זאברודסקי, בעל הארמון לשעבר והמופקד עליה כשומר לאחר שהולאמה, את הילדה היהודייה לנה. בגלל שהוא מסובך עמה באהבה ארוטית–רומנטית, מעלים המציל זאברודסקי בן החמישים ושבע מלנה בת התשע–עשרה את העובדה שהמלחמה הסתיימה. הקשר התלותי והעולם
ההזוי הנרקמים בין לנה לזאברודסקי ינופצו במהלך העלילה כאשר תיחשף לנה למציאות שהוסתרה ממנה ותשוחרר מידי מצילה/מנצלה. ...

למאמר המלא