פרשת דרייפוס
אלפרד דרייפוס, פורטרט, מתוך אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון

פרשת דרייפוס

ב-15 באוקטובר 1894 התייצב סרן התותחנים אלפרד דרייפוס לביקורת במשרד המלחמה. עם בואו הובל למשרדו של ראש המטה הכללי, שם הוכתבו לו כמה שורות ממכתב, שיזכה לכינוי borderau, "טיוטה". כפי שהתברר, "בדיקת כתב היד" הזאת שימשה להפללתו: הוא נעצר מיד באשמת העברת סודות צבאיים לגרמנים, נכלא בבית כלא צבאי, ונאסר עליו לקיים כל קשר עם משפחתו. מאוחר יותר, לאחר שבועות של בידוד ושל חקירות בלתי-חוקיות, הוא נשפט והורשע בבגידה.

ב-5 בינואר נאספו קצינים, פקידים רשמיים, עיתונאים ואורחים מוזמנים בחצר ה-École Militaire לטקס ההדחה הרשמי שלו. דרגותיו של הקצין המודח נקרעו ממדיו וחרבו שוברה. מעבר לשערים, צעק המון זועם: "מוות ליהודים".​

חודשיים לאחר מכן הוגלה אלפרד לאי השדים, הסמוך לחופי גיאנה הצרפתית באמריקה הדרומית. כאן בילה בארבע השנים הבאות, כלוא בתנאים לא-אנושיים ומשולל כל אפשרות למגע אנושי. רק בקיץ 1899 נערך משפט נוסף. לזעמם של תומכיו, גם המשפט הזה הסתיים בהרשעה. בשל מצבו המעורער, הוא זכה לחנינה מנשיא הרפובליקה והתאחד סוף-סוף עם משפחתו. שש שנים נוספות חלפו עד ששמו של אלפרד דרייפוס טוהר.​

לעתים קרובות נטען שפרשת דרייפוס פילגה את האומה לשניים. אך האמת היא שצרפת כבר הייתה ארץ מפולגת, והמקרה שימש כ"קָזוּס בֶּלִי" בין המחנות והעלה אל פני השטח חילוקי דעות ישנים. היהודי מאלזס גילם את כל מה שהיה שנוא על הימין הלאומני, ולכן הפך לסמל לפילוג העמוק באומה.

מקובל לחשוב שהעיתונות הייתה האחראית העיקרית להפיכת המקרה ל"פרשה". בשנים 1899-1898 הפכה המערכה הציבורית למכרה זהב לגרפיקאים ולמאיירים: עיתונים, כתבי עת, כרזות, חוברות, גלויות ומשחקי לוח משכו קוראים בעזרת קריקטורות, איורים ועיטורים.

זמן קצר לאחר מעצרו של דרייפוס, נפתחה המתקפה ה"אנטי-דרייפוסרית" על ידי אדואר דרימון ועיתון ה-La Libre Parole שלו, שהיה בעל קו אנטישמי עז. גם Le Rire, שהיה אמנם מתון יותר, מילא את עמודי השער שלו בקריקטורות של דרייפוסרים בולטים. אחת הדוגמאות האכזריות ביותר של מסע התעמולה היא "מוזיאון האימה", סדרה של 51 כרזות שבהן הופיעו דרייפוס ותומכיו כהכלאות גרוטסקיות של אדם וחיה.

​בספרייה הלאומית שמור ארכיון מיוחד הנוגע לאלפרד דרייפוס ולפרשת דרייפוס שהתחוללה בצרפת בין השנים 1894 ו-1906, ועוררה סערה גדולה ברחבי העולם. הארכיון כולל מכתבים של אישים מרכזיים בפרשת דרייפוס אשר כתבו לו בשלבים שונים של הדרמה. בארכיון זה תוכלו למצוא מכתבים מאת אשתו של דרייפוס, לוסי, לבעלה, וכן מכתבים של אנשי ציבור נוספים אליו. כמו כן בארכיון מכיל חומרים נוספים כמו עותק של המאמר המפורסם "אני מאשים" של אמיל זולא.

כאן תוכלו למצוא מגוון חומרים הממחישים את פרשת דרייפוס והתגובות אליה, כל זאת מתוך ארכיון דרייפוס בספרייה הלאומית.

זיכויו של אלפרד דרייפוס

אלפרד דרייפוס והקצין טארג' בטקס הזיכוי, 21 ביולי 1906
 

אלפרד דרייפוס והקצין טארג' בטקס הזיכוי, 21 ביולי 1906

 

אלפרד דרייפוס ביום הזיכוי, 21 ביולי 1906, מתוך אוסף משפחת דרייפוס 

אלפרד דרייפוס ביום הזיכוי, 21 ביולי 1906, מתוך אוסף משפחת דרייפוס 

אלפרד ולוסי דרייפוס

המכתב מאלפרד ללוסי
31 בינואר 1895. המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית, פריז​

המכתב מאלפרד ללוסי

31 בינואר 1895. המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית, פריז​

"סוף סוף הגיע היום המאושר שבו אני יכול לכתוב לך. ספרתי את הימים! לא קיבלתי חדשות ממך מאז המכתב שהגיע אלי ביום ראשון האחרון. איזה סבל נורא! בכל יום שבו קיבלתי מכתב ממך הרגשתי מאושר. המכתבים הם הד של כולכם, הד של חיבתכם המחממת את לבי המסכן והקפוא. קראתי את מכתבך שלוש פעמים, ספגתי כל מילה, עד שהמילים הכתובות הפכו למילים מדוברות ויכולתי לשמוע את קולך קרוב אלי." 31 בינואר 1895, איל דה רה.

מכתב זה, שאלפרד דרייפוס כתב ללוסי לפני שהגיע לאי השדים, חושף את "הפרשה הפרטית" שמאחורי הכותרות בעיתונים. מילים מלאות תשוקה של אהבה ומסירות מגלות לנו אדם רגיש, רחוק מהקצין הקר שראה העולם החיצון.

..."אם אמות לפני שיטוהר שמי, אני מפקיד בידיך את כתיבת הסיפור שלי", כתב אלפרד ללוסי. היא הייתה הסלע האיתן של האסיר, מקור כוחו ותקוותו. כך היה גם אחיו היקר, מתיה, הקרוב אליו מבין ששת אחיו ואחיותיו. הוא כתב לאלפרד באופן קבוע כדי לדווח על התקדמותו ולעודד את רוחו. יומיים לאחר טכס ההשפלה הוא הביע את חיבתו העמוקה אליו: "אני אוהב לקרוא לך, פרד יקר ומסכן שלי, בשם שבו השתמשתי מזמן; כשאני קורא לך כך, נדמה שמחשבותיי קרובות אליך יותר, ואתה מרגיש הקלה מהיותי איתך." (7 בינואר 1895).

אמיל זולא

באמצע ינואר 1898 הסתיימה פרשת ה-bordereau: דרייפוס הורשע, אסטרהאזי זוכה, פיקאר נעצר. ואז הגיע זולא. למאמר המפורסם שלו, "אני מאשים", הייתה השפעה עצומה על דעת הקהל, וכך גם לשני משפטי הדיבה שבאו בעקבותיו. במכתב הפתוח שלו לנשיא הרפובליקה, שפורסם ב-L’Aurore יומיים לאחר זיכויו של אסטרהאזי, עשה זולא בדיוק מה שהבטיחה הכותרת הקצרה והקולעת: הוא האשים גנרלים בכירים בצבא, שרים, מומחים לכתב יד וכן את השופטים בשני המשפטים הצבאיים, על כך שנטלו חלק בחיפוי על הבוגד האמיתי.

צפו במכתב המלא מאוספי הספרייה

בנימין זאב הרצל

לואיס מיטלברג
תיאודור הרצל, אלפרד דרייפוס, אמיל זולא, 1975
המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית, פריז​

לואיס מיטלברג

תיאודור הרצל, אלפרד דרייפוס, אמיל זולא, 1975

המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית, פריז​

מה הייתה השפעתה של פרשת דרייפוס על הרצל? ככתב ה-Neue Freie Presse הווינאי בפריז היה הרצל נוכח בטקס ההשפלה ובמשפט. צעקות הצופים שנאספו מחוץ לשערי בית הספר הצבאי; ההפגנות האנטישמיות שצצו בכל רחבי צרפת; המילים משלהבות היצרים של Libre Parole La שהסיתו לפעולה נגד היהודים, כל אלה הותירו את חותמם בהרצל.

אמנם אין ודאות שהפרשה הייתה הסיבה העיקרית לכך שהוא כתב את "מדינת היהודים", אך אירועים אלה חיזקו ללא ספק את אמונתו שהיהודים זקוקים למדינה משלהם.