אלפרד דרייפוס > סיפור הפרשה > סיפור הפרשה: ארץ מפולגת: דרייפוסרים ואנטי-דרייפוסרים

סיפור הפרשה: ארץ מפולגת: דרייפוסרים ואנטי-דרייפוסרים

  • 1. היסטוריה של חף מפשע
  • 2. היסטוריה של בוגד
  • 3. דרייפוס חף מפשע, דצמבר 1898
  • 4. דרייפוס הוא בוגד, נובמבר 1898
  • 5. גלויה, איטליה
  • 6. שנים-עשר השליחים של דרייפוס, 1899
  • 7. הבוגד, ו. לנפווה
  • 8. ו. לנפווה, מלך החזירים
  • 9. אליעזר בן יהודה, דרייפוס יהיה חופשי
  • 10. פליקס ואלוטון (Felix Vallotton), בבית


לעתים קרובות נטען שפרשת דרייפוס פילגה את האומה לשניים. האמת היא שצרפת כבר הייתה ארץ מפולגת, והמקרה שימש כ"קָזוּס בֶּלִי" בין המחנות והעלה אל פני השטח חילוקי דעות ישנים. היהודי מאלזס גילם את כל מה שהיה שנוא על הימין הלאומני, ולכן הפך לסמל לפילוג העמוק באומה.
 
מקובל לחשוב שהעיתונות הייתה האחראית העיקרית להפיכת המקרה ל"פרשה". בשנים 1899-1898 הפכה המערכה הציבורית למכרה זהב לגרפיקאים ולמאיירים: עיתונים, כתבי עת, כרזות, חוברות, גלויות ומשחקי לוח משכו קוראים בעזרת קריקטורות, איורים ועיטורים.

 

היה זה כאילו שני המחנות שיחקו במשחק פינג פונג, והגיבו לעתים קרובות באמצעים זהים לאלה של היריב: חודש לאחר שהופיעה כרזה בשם "דרייפוס הוא בוגד", נעשה שימוש באותו פורמט ב"דרייפוס חף מפשע". בדומה, רצועת הקומיקס "היסטוריה של בוגד" הייתה התשובה האנטישמית ל"היסטוריה של חף מפשע" שקדמה לה. L’Aurore פרסם את "משחק האמת", הפרשנות הדרייפוסרית ל"משחק האווז" המסורתי, ואילו L’antijuif הגיב ב"משחק 36 ראשים".​​

 
בבית
הבוגד, מס׳ 6, מוזיאון האימה
ו. לנפווה, הדפס אבן בצבע, 1900
אוסף לורן בייטלר - פרשת דרייפוס,
ספריות אוניברסיטת  פנסילבניה, פילדלפיה.


זמן קצר לאחר מעצרו של דרייפוס, נפתחה המתקפה האנטי-דרייפוסרית על ידי אדואר דרימון ו-La Libre Parole שלו, שהיה בעל קו אנטישמי עז. גם Le Rire, שהיה אמנם מתון יותר, מילא את עמודי השער שלו בקריקטורות של דרייפוסרים בולטים. אחת הדוגמאות האכזריות ביותר של מסע התעמולה היא "מוזיאון האימה", סדרה של 51 כרזות שבהן הופיעו דרייפוס ותומכיו כהכלאות גרוטסקיות של אדם וחיה.

הדימויים של הדרייפוסרים היו אמנם פחות מבעיתים, אך יוצריהם לא נרתעו מסאטירה חריפה. על אחד מעמודי השער שלו הציג השבועון Le Sifflet קריקטורה הלועגת לאדואר דרימון רודף הבצע, השוקד על עיצוב ספרו הבא מ"זהב, בוץ ודם". ​

 שנים-עשר השליחים של דרייפוס
שנים-עשר השליחים של דרייפוס, 1899
אוסף לורן בייטלר - פרשת דרייפוס,
ספריות אוניברסיטת  פנסילבניה, פילדלפיה

 


אחד הדימויים המיטיבים לסמל את מצוקתם של הדרייפוסרים היא "אמת עולה מהבאר", ציור שנעשה ב-1898 כמתנה לאמיל זולא. בציור נראים שני גברים המעכבים אישה צעירה עירומה כשהיא יוצאת מתוך באר; אלה הם הצבא והכמורה, המנסים להשתיק את האמת. הרחק מהמאבקים הפנימיים של צרפת, העיתונות והציבור הזרים צדדו ברובם בסרן היהודי. בהקשר זה חשנו שחיוני לכלול כרזות עבריות, כמו זו של אליעזר בן יהודה, המכריזה על שחרורו הצפוי של דרייפוס מהכלא.

 

ולבסוף, ישנם תצלומי דיוקן ומכתבים המזכירים לנו את גיבורי המאבק המשפטי: מתיה, אחיו של אלפרד דרייפוס; עורך הדין אדגר דמנז'; פרדיננד פורזינטי, מושל בית הכלא הצבאי שֶרְש-מִידִי; צדוק קהן, הרב הראשי של צרפת; האינטלקטואלים היהודים ברנאר לזר וז'וזף ריינאך; שורר-קסטנר, סגן נשיא הסנאט; ז'ורז' קלמנסו, אז עורך העיתון L’Aurore ולימים ראש ממשלת צרפת; המושל הסוציאליסטי ז'אן ז'ורס. וכמובן, קולונל ז'ורז' פיקאר, הקצין שגבר על הדעות הקדומות שלו ופעל על פי מצפונו כדי לחשוף את הבוגד האמיתי.​ ​ ​ 

 
 "דריפוס יהיה חופשי"
דריפוס יהיה חופשי, 1899
אליעזר בן יהודה, מאוספי הספרייה הלאומית
​​

פרשת דרייפוס: סיפור שלא נגמר סיפור הפרשה: אמיל זולא