​בבוקרו הנאה של יום ב', 15 באוקטובר 1894 התייצב סרן התותחנים אלפרד דרייפוס לביקורת במשרד המלחמה. עם בואו הובל למשרדו של ראש המטה הכללי, שם הוכתבו לו כמה שורות ממכתב, שיזכה לכינוי borderau, "טיוטה". "כמה מוזר", הוא חשב. כפי שהתברר, "בדיקת כתב היד" הזאת שימשה להפללתו: הוא נעצר מיד באשמת העברת סודות צבאיים לגרמנים, נכלא בבית כלא צבאי, ונאסר עליו לקיים כל קשר עם משפחתו. מאוחר יותר, לאחר שבועות של בידוד ושל חקירות בלתי-חוקיות, הוא נשפט והורשע בבגידה.

הגרוע ביותר עוד היה לפניו. ב-5 בינואר נאספו קצינים, פקידים רשמיים, עיתונאים ואורחים מוזמנים בחצר ה-École Militaire לטקס ההדחה הרשמי שלו. דרגותיו של הקצין המודח נקרעו ממדיו וחרבו שוברה. מעבר לשערים, צעק המון זועם: "מוות ליהודים".​

חודשיים לאחר מכן הוגלה אלפרד לאי השדים, הסמוך לחופי גיאנה הצרפתית באמריקה הדרומית. כאן בילה בארבע השנים הבאות, כלוא בתנאים לא-אנושיים ומשולל כל אפשרות למגע אנושי. רק בקיץ 1899 נערך משפט נוסף. לזעמם של תומכיו, גם המשפט הזה הסתיים בהרשעה. בשל מצבו המעורער, הוא זכה לחנינה מנשיא הרפובליקה והתאחד סוף-סוף עם משפחתו. שש שנים נוספות חלפו עד ששמו של אלפרד דרייפוס טוהר.​