אתרים אישיים > סשה ארגוב > ביוגרפיה > דברים לזכרו של סשה ארגוב מאת דן אלמגור, 2001

דברים לזכרו של סשה ארגוב מאת דן אלמגור, 2001

דברים למיפגש סשה ארגוב / דן אלמגור
 
​אומרים ש"העולם שייך לצעירים",
נדמה שזה נכון:
הצעירים רבים יותר, יפים יותר, גבוהים ויתר, קולניים יותר,
והם ימשיכו להיות רבים ויפים וקולניים
גם אחרי שכבר לא נהיה פה.
"העולם, בזכותו של מי קיים?" –
בזכותם.
גם, גם בזכותם.
אבל אנחנו, שלא היינו גבוהים מעולם,
וגם לא יפים-מי-יודע-מה,
(קולניים דווקא היינו)
אנחנו זכינו בדבר אחד,
שהצעירים המקיפים אותנו –
וביניהם גם ילדינו ונכדינו –
לא יזכו בו לעולם:
אנחנו היינו פה בלילה ההוא
של הכ"ט בנובמר.
אנחנו היינו פה ביום הששי ההוא,
הה'א באייר.
כן, עוד משהו: אנחנו הכרנו את סשה.
 
אנחנו זכינו לפעמים לראות מקרוב את בן-גוריון,
להחליף משפט מהוסס את אלתרמן ושלונסקי ולאה גולדברג,
לראות בקפה ממול את אלכסנדר פן וחלפי
ועל הבמה – את מסקין ורובינא וברטונוב ומרגלית,
אפילו חייכנו פעם לנחום גוטמן.
אנחנו שרנו באהבה את זעירא ושרת ושלם וזהבי וסמבורסקי:
אבל את וילנסקי ושסה הכרנו.
דיברנו אתם. עבדנו אתם. כתבנו אתם.
פטפנו אתם. אהבנו אותם.
כמה שאהבנו אותם.
והם, הקשישים מאתנו, האמינו ש"העולם שייך לצעירים".
הם כתבו לצעירים, קלעו לרוחם של הצעירים,
היו צעירים ברוחם יותר מכל הצעירים שהיכרנו,
והם התייחסו אלינו, הצעירים, בחיבה.
מה שגרם לנו לחבב, לאהוב אותם עוד יותר.
להצטער. מה זה להצטער!
כבר חמש שנים אנחנו מצטערים על כל פגישה. על כל שיחה ש ל א  ערכנו.
גם אחרי שסשה היה מצלצל ואומר בקולו המיוחד כל כך:
"נו, דן, אולי תקפוץ קצת? אנחנו הלא גרים עכשיו די קרוב.
יש לי כמה מנגינות חדשות.
וגם ניוסיה תכין את העוגה שאתה אוהב".
(כאילו ש"כמה מנגינות חדשות" של סשה אינן סיבה מספקת
לחצות את הכביש וללכת מאתיים מטר, לביתו).
אבל אנחנו אמרנו: "בטח, סשה. אבל לא השבוע.
השבוע אנחנו עסוקים. הלחץ והשקופיות. השקופיות...
בשבוע הבא. מבטיחים".
ולא קיימנו.
 
אז אולי לצעירים של היום יש "פור" עלינו.
והם יהיו פה הרבה שנים אחרי שנלך.
אבל משום-מה אנחנו באמת לא מקנאים בהם.
נכון, הם צעירים יותר מאתנו ויפים יותר מאתנו ווגבוהים יותרר מאתנו
(טוב, זאת לא חכמה. חוץ מזה, אנחנו הלא הולכים ומתכופפים);
והם מבינים הרבה יותר מאתנו בסקס ובמחשבים וב'היי-טק' ובאופציות.
והם מסתכלים עלינו לפעמים קצת ברחמנות,
כמו שאנחנו הסתכלנו במערכונים ההם של להקת הנח"ל ו'תל-אביב הקטנה'
ו'היו זמנים'
על זיאמה ויאשה ואברשה.
והם מרגישים נורא נועזים כשהם קוראים לבנות שלהם 'בר' ו'מיתר' ו'נטאשה'.
אבל אנחנו
הכרנו את סשה.
 
                                                                                              4.5.2001