אליעזר בן־יהודה

---

אליעזר בן-יהודה (1922-1858) היה חוקר עברית ועיתונאי ונחשב לאבי הדיבור העברי. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הניע את תהליך החזרה המלאה לדיבור בשפה העברית בארץ ישראל, ולכן כונה "מחיה השפה העברית".

בן-יהודה נולד בשם אליעזר יצחק פרלמן בוילנה, האימפריה הרוסית (כיום בלארוס). בגיל חמש התייתם מאביו. בילדותו למד ב"חדר", ובגיל 13 נשלח ללמוד בישיבה. הוא התקרב לראש הישיבה, שהייתה לו השכלה "חילונית", ובאמצעותו התוודע לדקדוק העברי ולספרות ההשכלה, המקורית והמתורגמת לעברית. משהתגלה הדבר, הועבר הנער לעיירה אחרת, ושם הכיר את נפתלי הרץ יונאס, יהודי שומר מצוות ומשכיל, והפך לבן בית במשפחתו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, נסע ללימודי רפואה בפריז. זמן קצר לאחר מכן שחלה בשחפת, הפסיק את לימודי הרפואה ועבר ללמוד בבית המדרש למורים של "כל ישראל חברים". 

כבר בנערותו נבט בו רעיון התחייה הלאומית לצד רעיון החייאת השפה העברית. את תפיסותיו פרסם לראשונה במאמר שכתב ב-1879 בכתב העת "השחר", שערך פרץ סמולנסקין. על מאמרו חתם בשם העט בן-יהודה. ב-1881 נישא לדבורה, בתו של מקורבו יונאס, ובני הזוג עלו לארץ ישראל.

פועלו של בן-יהודה

בהגיעו לארץ הפך את שם העט "בן-יהודה" לשמו הרשמי והכריז כי ידבר עברית בלבד. בני הזוג התיישבו בירושלים, ובה נולד בנם הבכור בן-ציון (לימים איתמר בן אב"י), שזכה לכינוי "הילד העברי הראשון". ב-1891 נפטרה דבורה. בן-יהודה נישא לאחותה ביילה, וזו נענתה לעצתו ושינתה את שמה לחמדה.

בן-יהודה פעל ככל יכולתו לחידוש השפה העברית והפיכתה לשפת דיבור יום-יומית. הוא עבד תחילה בעיתון "חבצלת" ובהמשך הוציא לאור עיתונים עצמאיים ששימשו להפצת תפיסותיו, בראשן עידוד תחיית העם והשפה. הוא כתב מאמרים, חיבר ספרי לימוד ותרגם לעברית יצירות ספרות קלאסיות. רעיונותיו ופעילותו עוררו זעם רב בחלקים מהחברה האורתודוקסית. מתנגדיו השמיצו והחרימו אותו, ככל הנראה דיווחו עליו לשלטון העות'מאני, ובשל כך עיתוניו נסגרו מדי פעם, והוא אף נאסר.

מפעל חייו המרכזי היה מילון הלשון העברית הישנה והחדשה. רק חמישה כרכים ממילונו הגדול של בן-יהודה יצאו לאור בימי חייו, ולאחר מותו הושלם המיזם ההיסטורי, שכלל בשלמותו 17 כרכים. בן-יהודה חידש מילים רבות בעברית, והראשונה שבהן הייתה "מילון", אשר החליפה את הצירוף "ספר מילים" שהיה מקובל עד אז. בן-יהודה מימש את השקפתו גם באמצעות אגודות שהקים, ובהן בלטה "שפה ברורה", שהייתה לוועד הלשון ובהמשך לאקדמיה ללשון העברית.

בספרייה הלאומית שמורים שפע פריטים מעניינים המאירים את דמותו של אליעזר בן-יהודה, פועלו ותרומתו ההיסטורית. באוספי הספרייה אפשר לעיין בין היתר במילונו הגדול; בספרים, מאמרים ותרגומים שכתב; במחקרים, ספרים וכתבות שנכתבו על אודותיו; במכתבים אישיים ששלח; בתצלומיו מתקופות שונות וגם בכרזות הנוגעות לפועלו.