אוספים וארכיונים > כתבי יד > מאחורי כתבי היד > מה חיפש השוחט ממרוקו באמזונס של תחילת המאה ה-20?

מה חיפש השוחט ממרוקו באמזונס של תחילת המאה ה-20?

​כתב יד מתחילת המאה ה-20 חושף טיול מפתיע של שוחט בכפרי האמזונס שבברזיל. על הדרך, השוחט היהודי ממרוקו  שגם מתגלה כמוהל מקצועי מל ילדים ואפילו בחורים צעירים, ולא שוכח גם לאסוף מכתבי המלצה מהאבות המאושרים. כל זה מתגלה מטקסטים בפורטוגזית בעמודיו האחוריים של פנקס שחיטה רגיל לחלוטין. סיפור יהודי חוצה עולם.

כתבי היד שמגיעים לידי החוקרים בספרייה הלאומית, חושפים לעיתים סיפורים משונים ומפתיעים ביותר.

 

כך למשל, כתב יד מתחילת המאה ה-20 הצליח לעשות סיבוב מקיף ברחבי העולם. לכאורה, מדובר בכתב יד פשוט יחסית: פנקס שוחט, שמכיל בתוכו הלכות שחיטה. כותב כתב היד, יהודי ממרוקו בשם שלום עובדיה, היה שוחט במקצועו, וכיאה לכל בעל מקצוע, העתיק לעצמו טקסטים הלכתיים בנושא.

 

עד כאן אין פה דבר יוצא דופן. העלילה מסתבכת כאשר מתגלה כי בעמודים האחרונים של הפנקס מופיעים במפתיע טקסטים בפורטוגזית.

 

מה עושים טקסטים בפורטוגזית בתוך פנקס שוחט בעברית? מתברר שחוץ מלהיות שוחט, היה שלום עובדיה גם מוהל. עוד עולה, לפי הטקסטים בפורטוגזית, שבמהלך השנים 1913-1912 ביקר השוחט/מוהל בערים שונות על גדות האמזונס, והעניק את שירותיו לצאצאי מהגרים יהודיים שהתנחלו שם. רוב היהודים שנדדו עד לשם היו במקור ממרוקו, והשתלבו בתעשיית הגומי שבברזיל ובפרו. לרוב הם חיו עם משפחותיהם בעיר מנאוס, אך למשך חודשים רבים עזבו את משפחותיהם והגיעו לכפרים שונים לאורך הנהר.

 

חלק מאותם אבות שאת בניהם מל שלום עובדיה ניסחו מעין מכתב המלצה/תודה על השירות שנתן, כעדות על מקצועיותו. חלק מהאבות העדיפו לכתוב בעברית, או לפחות חתמו בעברית. כך למשל, ממליץ ש. טולדנו מהעיר נצרת שבברזיל על שלום עובדיה "שמל את בני ויקטור בן ה-4.5 שנים... והוכיח מיומנות רבה".

 

האבות ציינו, בין היתר, את התאריך שבו התבצעה המילה, המקום והזמן. כך נודע לנו שהמוהל ביקר בין היתר בערים אומאיטה, טפה ונצרת, כולם  במדינת אמזונס שבברזיל.  

 

בחתימות של האבות אפשר לזהות שמות שמקורם מיהדות מרוקו, אשר גם כיום נפוצים מאוד: אבוקסיס, בניון, טולדנו, זגורי. הילדים שעברו ברית מילה לרוב זכו לשמות יהודיים קלאסיים כמו אברהם, יצחק ויעקב.

 

הטקסטים בפורטוגזית גם סיפקו מידע על גיל הנימולים. מכיוון שחלק מהמהגרים שהגיעו לאמזונס התחתנו עם הנשים המקומיות, נוצר ריחוק גדול בין הצאצאים ליהדותם. כך מתגלה שפעמים רבות לא היו אלה תינוקות שנימולו, אלא ילדים ואפילו בוגרים, שאבותיהם ניצלו את ביקור השוחט/מוהל כדי לערוך להם סוף סוף ברית מילה. באחד המקומות נכתב בפורטוגזית על מילה של שלושה נערים בגילאים 12, 16 ואפילו 20 (!) באזור העיר בלם.

 

העובדה שלאבות היה חשוב שהילדים יעברו ברית מילה וגם השמות היהודיים שניתנו לילדים מעידים על כך שלמרות שהתרחקו מהיהדות, הם עדיין רצו לשמור על זיקה כזו או אחרת למורשתם.

 

השוחט מצדו, זכה לשלל מכתבי המלצה וברכות שנכתבו בפנקסו, שאותם בוודאי הציג ל"לקוחות העתידיים" שלו ככל שהוא התקדם במסעו באמזונס.

 

תודה לשמעון קומר על הסיוע בפורטוגזית

 

כתבי היד המקורי נמצא בספריית יד יצחק בן-צבי

 

הטור הקודם: מאחורי כתבי היד - כך נתפס הזייפן מתימן