פרשת חוקת

מים רבים

אחד הנושאים שהעסיקו רבות חוקרים ופרשנים קדמונים ומאוחרים, היא פרשת מי מריבה הנזכרת בפרשת השבוע, פרשת חוקת. ראשונים ואחרונים דשו בשאלה במה בדיוק חטאו משה ואהרן? ומדוע נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ? וכדברי שד"ל: "משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר. כי כל אחד מהם בדה עליו עוון חדש ...". נתבונן הפעם על הנושא מזווית שונה.

התורה מספרת: "וַיָּרֶם משֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם". (במדבר כ, יא) רש"י מסביר: "לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא ציווה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו". הדגש על מים רבים כיון שבתחילה יצא מעט מים ואחרי המכה השנייה יצאו מים רבים. הרמב"ן מציין שה' הבטיח שיהיו מים רבים: "וטעם ונתן מימיו שיהיו מיד מים רבים נובעים ממנו כמו שאמר (פסוק יא): ויצאו מים רבים, כי הנתינה תאמר על הריבוי, כמו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו (ויקרא כו ד), כי זרע השלום הגפן תיתן פריה והארץ תיתן את יבולה והשמים יתנו טלם (זכריה ח יב), כולם על הריבוי יבטיחם, וכן כתוב (תהילים עח כ) ונחלים ישטפו".

רבי מאיר שמחה הכהן (תר"ג-תרפ"ו; 1926-1834) רבה של דווינסק בספרו משך חכמה, חולק ואומר שהמים הרבים אינם ברכה: "דע, כי הברכה אשר היא בחפץ השם ובסבר פנים יפות, היא אינה מהוללה בכמותה, רק באיכותה, כי זה ענין יותר נשגב ויותר נאה אשר במעט המזון יושבע רעבונו ובמעט השתייה יושבר צמאו, וכמו שהבטיח בברכותיו 'ואכלתם לחמכם לשובע' (ויקרא כו, ה) 'שיהא אוכל קמעה ומתברך במעיו' (רש"י). ... ולכן אילו לא שינו מאמר השם ועשו כפי מצוותו, היה הברכה במעיים באיכות, לא בכמות ... וזה שאמר השם והוצאת להם מים ולא הזכיר מים רבים והשקית את העדה ואת בעירם, היינו ששתייתם יהיה נבדל משתיית הבהמה, אולם כאשר לא עשו כפי צוויו, אז ויצאו מים רבים 'ותשת העדה ובעירם' שניהן שווין בשתייתן, והברכה אינה רק בכמות".

רבי רפאל מילדולה (תמ"ה-תק"ח; 1748-1685), יליד ליוורנו כיהן כרב בפיזה ובבאיון שבדרום צרפת. בשנותיו האחרונות הוזמן לכהן בעיר הולדתו ליוורנו, בה נפטר. בספרו 'מים רבים' ריכז את תשובותיו בארבעת חלקי שולחן ערוך. בהקדמתו הוא מסביר שהמילה ר'ב'י'ם' רומז לשמו ב'י' ר'פאל מ'ילדולה. הספר נדפס בחייו באמשטרדם תצ"ז (1737), המביא לדפוס היה בנו רבי דוד מילדולה.

מה בין סיחון לעוג וטעות מביכה בחומש מפואר

​בסוף פרשת חקת מסופר על המלחמות שניהל משה רבינו כנגד סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי. במלחמת סיחון פונה משה בבקשה לעבור בארצו.

​סיחון מסרב ויוצא למלחמה כפי שנאמר:

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן". (במדבר כא, כא-כד).

לעומת זאת המלחמה נגד עוג התנהלה בלי משא ומתן מקדים, אבל עם חששות של משה:

"וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה אַל-תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ וְאֶת-אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ". (שם, לג-לה).

מדוע לא היה צורך בעידוד של הקדוש ברוך במלחמת סיחון, ואילו במלחמת עוג כן היה צורך בכך?

רש"י מסביר על פי מדרש חז"ל:
"שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחבריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים".

הרמב"ן מסביר מה היה הקושי בחששו של משה:
"נתעוררו גם בזה, מדעתם שלא יירא משה רבנו מזרוע בשר, כי עמו ה' אלוהינו וכל הגויים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו, והוא המזהיר את ישראל אל תיראו ואל תערצו מפניהם (דברים לא ו), והוא המאשים אותם ביראתם כעניין שנאמר במרגלים )שם א כט ל): ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלוהיכם הוא ילחם לכם, אבל נתיירא משה מפני הזכות שידע לו".

משה לא פוחד מכוחו הפיזי העצום של עוג; הוא חושש מהזכות הרוחנית המלווה את עוג שנים רבות.

הרמב"ן משלים לנו פרט שלא מוזכר כאן ומסופר בספר דברים. הקדוש ברוך הוא עודד את משה גם לפני מלחמת סיחון:
"ועל דרך הפשט, לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג כאשר פירשתי (לעיל פסוק כא כב), והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם, אז הודיעו השם ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש (דברים ב לא), כי מכאן התחיל בכבוש שבעה עממים".

מלחמת סיחון לא תוכננה על ידי משה. הקדוש ברוך הוא שהאיץ בו לכבוש את ממלכת סיחון בעבר הירדן המזרחי, וזאת בכדי שיוכל להגיע לנקודת זינוק לעבר הירדן המערבי. לעומת זאת, במלחמת עוג לא היה הכרח להתעמת עם עוג. אפשר היה לעקוף אותו: "אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו אל תירא אותו ולך אצלו והתגר בו מלחמה כי בידך נתתי אותו."

בשנת תרי"ט (1859) החלו להדפיס בוינה מהדורה חדשה של חמשה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן, פירוש רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן ועוד. מהדורה זו שנתפרסמה בהידורה וביופייה, הובאה לדפוס על יד שלמה (זלמן) נעטטער מירושלים.

בתחילת ספר בראשית באה ההקדמה של 'המביא לבית הדפוס' רש"ז נטר, המציין את המעלות של הוצאה זו. במיוחד הוא מדגיש את ההגהה הקפדנית שנעשתה לחומש. "החומש מוגה ע"פ ב מגיהים מדקדקים. ב פעמים יעבורו ע"י כ"א [כל אחד] וכהנראה אשר טוב הגהת החומש יעלה על כל". יחד עם זאת, הוא מציג הסתייגות: "ואולם אם גם אחרי יגיעתי הנ"ל ימצא איזה טעות, גם אני אענה, לא נתנה תורה למלאכי השרת, כי גם אחרי החומשים המדויקים תעבורנה השגיאות. ואם הטעויות תעבורנה במספר מועט, חומש מדויק יקרא".

עד כמה באמת הצליח רש"ז נטר במשימתו? לפני כשלושים וחמש שנה ביקרתי בביתו את הרב אליעזר אלינר ז"ל. הרב אלינר היה בקיא גדול בכל ספרות ישראל. במיוחד הצטיין בידיעותיו בשבילי המסורה ונבכיה. בשיחתנו הוא הציג בפני את החומשים של רש"ז נטר, דפדף בהם והראה לי כי בספר במדבר, בסוף פרשת חקת, (כא, לד) נכתב: "ויאמר ה' אל משה, אל תירא אתו, כי בידך נתתי אתו ואת ארצו. ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון". 'שים לב', אמר לי הרב אלינר, ש'בפסוק זה נשמטו שלוש מילים'. צריך להיות: "כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו". 'צא וחשוב', הוסיף הרב אלינר, 'אם בטקסט של המקרא שנשמר במשך דורות בזכות המסורה אירעה שגיאה כזו'.

ומה בדבר הניקוד והטעמים ובכל המפרשים המרובים העוטרים הוצאה זו, תהיתי אני?

לאמיתו של דבר, גם רש"ז הביע ביקורת על ההשמטה שקרתה. בסוף ספר דברים הודפס דף זה מחדש כשהוא מתוקן. הקוראים תלשו את הדף המתוקן והדביקו אותו במקום הדף המעוות.

ברשותו של הרב אלינר נשארה המהדורה המקורית עם הטעות והתיקון. לאחרונה כשכתבתי את זכרונותי על הרב אליעזר אלינר ז"ל, נזכרתי בסיפור זה. החלטתי לבדוק במחסן הספרים שבספרייה הלאומית האם יש עותק מקורי. לשמחתי אכן מצאתי עותק של ספר במדבר שנשארה בו הטעות, עם הגהה בכתב יד. כן מצאתי עותק של ספר דברים עם הדף המתוקן. אלו מוצגים לפניכם.