אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > מעבר יבוק / פרשת וישלח

מעבר יבוק / פרשת וישלח

מעבר יבוק
בפרשת השבוע, פרשת וישלח, מספרת לנו התורה על המפגש המחודש בין יעקב לעשיו. יעקב חשש מהעימות הטעון עם אחיו והתכונן לקראתו בתפילה, דורון ומלחמה. בלילה שלפני הפגישה, עסק יעקב בהעברת משפחתו ורכושו במעבר יבוק: "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת-אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.  וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת-הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ". (בראשית לב, כג-כד).
 
אולם אז נותר יעקב לבדו, להאבק עם 'איש' / 'מלאך': "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".  

​עם מי נאבק יעקב ומה משמעות המאבק? רש"י: "ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשיו". יעקב דורש מהמלאך: "הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהם", והמלאך נאלץ להיכנע.

 

הרשב"ם אומר שיעקב ניסה להתחמק מהמפגש "שהעביר כל אשר לו שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו ורצה לעבור אחריהם, כדי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכווין", והמלאך שיבש את תוכניותיו "ויאבק מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום דברו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו".
 
במדרש רבה מובא משל מעניין: "משל למלך שהיה לו כלב אגריון, וארי נמירון. והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבא הכלב להזדווג לו, יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו, ואתה מבקש להזדווג לו? כך,  שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל, יאמר להם הקב"ה: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו"!
 
בילקוט שמעוני מובא מדרש: "יש אומרים מיכאל היה. א"ל מיכאל: ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו?!". ובהמשך: "אמר לו הקב"ה למיכאל: יפה עשית, שעשית כוהן שלי בעל מום?!
אמר לו: רבונו של עולם, והלא אני כהנך?
אמר לו: אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ. 
מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו: חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד ורפאו".
 
רבי אהרן ברכיה נולד במודנה שבאיטליה בשנת ש"ל (1670) בערך, לאביו רבי משה ולאמו מרת אימפיריאה. אמו הייתה בת למשפחת מודנה המיוחסת. ממשפחה זו יצאו תלמידי חכמים רבים. המפורסם שבהם הוא רבי יהודה אריה מודנה (של"א-ת"ח; 1648-1571), שכיהן כרב בונציה. ידוע לנו שלמד תורה מפי רבי הלל ממודנה, אצל  רבי ישראל סרוק ורבי מנחם עזריה מפאנו.
 
בשנת שע"ד (1614) יסד רבי אהרן ברכיה במודינה, בבית מדרשו של אביו, קבוצה של תלמידים חברים אשר קיבלה על עצמה להשכים קום לפנות בוקר ולעסוק בסדרי תפילה ובקשות. החבורה נקראה 'מעירי השחר'. סדרים אלו נפוצו בערי איטליה וגם בצפת נתקבלו.   החיד"א בשם הגדולים כותב רבי אהרן ברכיה: "חיבר פירוש לתיקוני הזהר הקדוש וחבור גדול על פי גורי האר"י ארבעה חלקים. חלק א שמן משחת קודש. חלק ב. שמן זית זך חלק ג שתיל פורח חלק ד אמרי שפר. ראיתים מכתב יד בעיר מודינא אצל הקצינים יראי א-לוקים אנשי חסד ואמת בני ... משפחת סאנגוינטי אשר הם משלשלת בת בנו של הרב". ובהמשך: ושמעתי שהיה לו מגיד, ושמעתי עניינים רבים עזוזו ונפלאותיו". רבי אהרן ברכיה נפטר במודנה בשנת שצ"ט (1639).
 
הספר שפרסם את שמו הוא 'מעבר יבוק'. נדפס לראשונה בחייו בשנת שפ"ו (1628) במנטובה. המחבר מסביר את תהליך ההזדקנות העובר על האדם כאיתות משמים לאדם לחזור בתשובה ולהתכונן למעבר לחיי עולם הבא. הספר זכה למהדורות רבות וכן לקיצורים שונים. ספר זה משמש עד היום כיסוד למנהגי חברות קדישא בישראל. ראו לדוגמא בקצור שולחן ערוך סימן קצד סעיף ד: "וראוי לקבץ עשרה שיהיו בשעת יציאת נשמה, ולא יעסקו חס ושלום בדברים בטלים, אלא יעסקו בתורה ובתהלים ובשאר מזמורים כמסודר בספר מעבר יבק".
 
לפניכם סריקה של הספר במהדורתו הראשונה.

 

                                                              שבת שלום