אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > יד אליהו / פרשת פינחס

יד אליהו / פרשת פינחס

​השבת, פרשת פינחס, נקרא את ההפטרה העוסקת באליהו הנביא. הפטרה זו היא די נדירה: ברוב השנים חלה פרשת פינחס בימי בין המצרים, ומפטירים בה את 'דברי ירמיהו'. הפרשה מתחילה בשכרו של פינחס הקנאי: "פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, יא-יג).

 רש"י מסביר את שכרו של פינחס: "שאף על פי שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח,  לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא, ב)  לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי".
 
בהפטרה אומר אליהו: "וַיֹּאמֶר- קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱ-לֹהֵי צְ-בָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". אליהו מקנא כמו פינחס. דמיון זה בין האישים יצר את הקביעה 'פינחס זה אליהו' במסכת בבא מציעא דף קיד מסופר על רבה בר אבוה שפגש את אליהו הנביא בבית קברות של נכרים, ושאל אותו "לאו כהן הוא מר [אדוני] מאי טעמא קאי מר בבית הקברות"? [מה הטעם אתה עומד בבית הקברות]? ותשובתו של אליהו: אמר ליה: "לא מתני מר טהרות דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם" – קברות גויים אינם מטמאים. רש"י מסביר את תמיהתו של רבה בר אבוה: "לאו כהן מר - דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי".
 
 
פינחס זכה לאריכות ימים במפקד הכהנים והלווים שנערך. בימיו האחרונים של דוד הוזכר שמו: "וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּוֹ" (דבריי הימים א, ט, כ). הרד"ק: ר"ל על משפחת הקרחי היה נגיד פנחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם, כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם, כמו שאמר: ופקודת משמרת אלעזר בן אהרן ואחריו היה פנחס בנו נגיד ג"כ עליהם כי היה ה' עמו, והיה גדול מבני איתמר, לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם. ויש מרבותינו שאמרו: פנחס – זה אליהו ואמת כי פנחס חיה ימים רבים כי בימי פלגש בגבעה ראינו שהיה עדיין חי, כמו שאמר שם: 'וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם' (שופטים כ, כח) והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה והוא היה מיוצאי מצרים". בדומה לכך כתב הרלב"ג בפירושו למלכים א פרק יז.
 
רבי אברהם אבן עזרא דוחה את הזהות הזאת: ומלת אחריו – לאות שמת ואינו אליהו כלל, וכבר פירשתיו כי נגיד היה עליהם, וגם שהיה בימי פילגש בגבעה.
 
רבי אליהו בן שמואל, מחבר הספר 'יד אליהו'  נולד בעיר לובלין, בשנת תט"ו  (1655) בערך. אביו, רבי שמואל, היה צאצא של רבי משה הלפרין מחבר הספר זכרון משה שנדפס בלובלין בשנת שצ"ז (1637). משפחת הלפרין נחשבה בין יהודי פולין למשפחה חשובה ומיוחסת. בגיל צעיר גלה רבי אליהו לעיר בריסק בליטא, שם למד תורה מפי רבי מרדכי גינצבורג, רבה של בריסק (נפטר בשנת תמ"ח 1688), ואצל רבי משה מבריסק. כמו כן למד אצל רבי יצחק אייזיק, רבה של זאמוט, אשר לקח אותו כחתן לבתו. בבית חותנו שקד רבי אליהו על התורה. הוא הוזמן לכהן כרב בעיר ביאלה. וכן לימד תורה בעיר בריסק. לאחר מכן עבר למורביה וכיהן כרב בעיר אייבשיץ. בתקופת ישיבתו באייבשיץ, בהיותו מחוץ לעיר, פרצה שריפה בעירו שכילתה את כל רכושו. וכך מספר רבי אליהו: "נגע בי יד א-לוקים אשר שלח אש הגדולה ונשרף כל אשר לי בחצי הלילה ליל שבת קודש, לא נשאר כר או כסות אחת ... ועל דא קבכינא שלא נשאר לי ספר אחד מספרים הרבה ממאות ארבע, אפילו הספר תורה הקטנה החמודה אשר לי, עם כלי הכסף הכל נשרף". וממשיך לספר "וכשבאתי לעירי, לא הכרתי מקומי והיא שרופה באש, ובא המבשר איש טוב נגדי ואמר לי: שלשה ספרים בכתב יד נשארו".
 
בעקבות השריפה החליט רבי אליהו שמן הראוי להדפיס את ספריו. מבין השאלות והתשובות שהיו בידו בחר 100 תשובות והחליט להדפיסם. הספר נדפס באמשטרדם תע"ב (1712) ונקרא בשם יד אליהו. בהקדמה הוא נותן את הטעם לשם הספר, על שם היד שהייתה בו. יד אליהו בגימטריה עם הכולל 68 כמניין חיים. שחייו ניצלו במוצאו את ספריו. לעת זקנתו החליט רבי אליהו לעלות לארץ. הספינה בה הפליג נקלעה לסערה קשה ונשברה. בנסי נסים ניצל רבי אליהו וניצלו ספריו. הוא הגיע לעיר קושטא בה התארח בבית הגביר רבי שמואל בכ"ר יהודה. אחרי מספר שבועות המשיך בדרכו לארץ ישראל וקבע את משכנו בחברון, בה נפטר בשנת תצ"ה (1735) בערך
 
לפניכם הסריקה של השער של הספר יד אליהו.
                                                                       
                                                                    שבת שלום
יד אליהו