אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > טוב מצרים / פרשת ויגש

טוב מצרים / פרשת ויגש

פרשת השבוע, פרשת ויגש, פותחת במפגש הדרמטי בין יוסף ואחיו. יוסף מתוודע לאחיו ומזמין אותם ואת אביו לבוא לגור במצרים. פרעה מצטרף גם הוא להזמנה וממריץ את אחי יוסף להביא את יעקב ולבוא להתגורר במצרים:
 
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף: אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ, טַעֲנוּ אֶת-בְּעִירְכֶם וּלְכוּ-בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. וְעֵינְכֶם אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.
(בראשית מה, יז-כ). 
​יוסף מצייד את אחיו במזון לדרך הארוכה: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ" (שם, כג).  

 

מהו טוב מצרים? רש"י מביא שתי דעות: "מצינו בתלמוד (מגילה טז,ב)  ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה: גריסין של פול". לפי הגמרא במגילה, היין משתבח ככל שהוא מתיישן. כך גם הזקן – זקנותו אמנם גורמת לחולשתו הגופנית, אך משביחה את יכולתו הרוחנית. ומדוע גריסין של פול? מסביר האדמו"ר מליובבאוויטש:  הפול המצרי המשובח, כדי שיהיה ראוי לבישול, צריך לשבור ולגרוס. יוסף רומז ליעקב שהצרות שעברו עליו מאחיו היו לטובה והן שהכשירו אותו לשלטון במצרים.  
 
בני יעקב התכוונו רק להתגורר במצרים בתקופת הרעב, כפי שאמרו לפרעה: "וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן" (מז, ד). בפועל, השתקעו במצרים. כפי שנאמר בסוף הפרשה: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (מז, כז).
 
אדמת מצרים אחזה את בני ישראל והם נשארו בה. יש בכך רמז היסטורי לדורות. במשך דורות רבים התגוררו יהודים במצרים, החל מחורבן בית ראשון ולאורך תקופת גלות בבל. בימי הבית השני הקימו יהודי מצרים את מקדש חוניו. באלכסנדריה הוקם בית כנסת מיוחד ובו אולם רב מידות כמעין בזיליקה, שבמרכזו בימת עץ ושבעים קתדראות מעוטרות להפליא לזקני הקהילה. (תוספתא, סוכה ד, ו).   

 

בכל מהלך הגלות התקיימו קהילות גדולות באלכסנדריה ובקהיר. חכמים מפורסמים ישבו במצרים, ביניהם: רב סעדיה גאון, הרמב"ם, רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), רבי בצלאל אשכנזי, האר"י, רבי חיים כפוסי ועוד רבים. אחד מאחרוני רבני מצרים הוא הרב רפאל אהרן בן שמעון (תר"ח-תרפ"ט; 1928-1848). הרב נולד בראבאט שבמרוקו לאביו הרב דוד בן שמעון (ה'צוף דבש'). עלה בילדותו עם הוריו לירושלים, בה ייסד אביו את קהילת 'המערביים'. יצא כשד"ר למרוקו ולמצרים ובשנת תרנ"א (1891) הוכתר כרב בקהיר, בה כיהן כשלושים שנה. חיבר מספר ספרים: שאלות ותשובות ומצור דבש (ירושלים תרע"ב), נהר מצרים על מנהגי מצרים (אלכסנדריה תרס"ח), שער המפקד על מנהגי ירושלים (תרס"ח-תרפ"ג). וספר טוב מצרים על תולדות הרבנים שכיהנו במצרים מימות הרמב"ם ועד לימיו. (ירושלים תרס"ח).

 

לפניכם סריקה של הספר טוב מצרים מאתר היברו בוקס.

 

                                                                                  שבת שלום