אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > תבת גמא / פרשת שמות

תבת גמא / פרשת שמות

​בפרשת השבוע, פרשת שמות, מספרת התורה על השעבוד של ישראל במצרים, על לידתו והצלתו הפלאית של משה:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי:
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים:
וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר"
(שמות ב, א-ג).

​משה מוסתר בתוך תבת גמא. רש"י, בעקבות חז"ל משווה בין תיבת נח לתיבה של משה: "זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת". בפרשת נח מרחיב רש"י:

"בכופר - זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ.  ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ".
(בראשית ו, יד).
 
ואמנם, מעניינת ההשוואה שבין נח ומשה רבינו: שני האישים שניצלו משטף מים – נח ממי המבול ומשה ממימי היאור. חז"ל מצאו רמז למשה רבינו בדור המבול:
"משה מן התורה מנין? ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (חולין קל"ט:). 'בשגם' בגימטריא 'משה', שחי מאה ועשרים שנה".
 
השוואה נוספת בחז"ל:
"אמר רבי ברכיה חביב משה מנח. נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלוקים" (בראשית רבה  לז, ג).
 
רבי יוסף תאומים (תפ"ז-תקנ"ב; 1727-1792) התפרסם על שם חיבורו פרי מגדים על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. אביו, רבי מאיר תאומים, כיהן כמגיד ודיין בקהילת לבוב. הבן למד תורה אצל אביו. כשהגיע הבן לפרקו, נשא אשה מקומרנו והתגורר שם כעשר שנים. בשנים אלו, עסק במלמדות וחתם את שמו כ'יוסף מלמד'. בין השנים תקכ"ו-תק"ל (1770-1767) ישב בברלין בבית מדרשו של ר' דניאל יפה ועסק בהדפסת ספריו. אחרי פטירת אביו נקרא למלא את מקומו כמגיד ודיין בלבוב. בשנת תקמ"א (1781) הוזמן לכהן כרבהּ של פרנקפורט דאודר, תפקיד אותו מילא עד לפטירתו בשנת תקנ"ב (1792).
 
בשנת תקמ"ב (1782) הדפיס רבי יוסף בפרנקפורט דאודר את הספר רב פנינים ובו דרשות בדרך הפלפול של אביו רבי מאיר. לספר צרף את חידושיו בשם תיבת גמא. גמא: ראשי תיבות של  גמרא-מדרש-אגדה. בסוף הספר נדפסו שמונה חקירות בענייני שכר ועונש. במהדורות המאוחרות נקרא החיבור 'מתן שכרן של מצוות'.
 
הסופר ש"י עגנון מספר סיפור יפה בזיכרונותיו על הרב קוק:
"רבינו הגדול ר' אברהם יצחק הכהן קוק זכרונו לברכה בקשני שאתן לו את כתבי. אמרתי לו כבר אמרתי להביאם לו. חייך ואמר: אתה רצית ליתן לי חלק ואני רוצה בכולם. אמרתי לו: רצונו זהו כבודי,  ונזדרזתי והבאתי לו. אחר זמן נכנסתי אצלו. אמר לי: קראתי את כל סיפוריך ומצאתי בהם אף דברים שאינם נאים לך. אלא ספר קטן יש לבעל פרי מגדים ומתן שכרן של מצוות שמו, וכתוב שם: בוא וראה כמה גדול כוחו של היתר, שאם נפל איסור לתוך היתר ויש ששים כנגדו הרי האיסור מתבטל לגבי ההיתר, נמצא שההיתר מרוויח מן האיסור. כך, סיפוריך, נפל איסור לתוכם הריהו בטל בששים".
 
                                                                      שבת שלום