אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > פרי הארץ / פרשת שלח

פרי הארץ / פרשת שלח

​השבת נקרא את פרשת שלח, העוסקת במשלחת המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. משה מבקש מידע מפורט על הארץ: 

 

"וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא וְאֶת-הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָב: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: ומָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֶשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים".

 

(במדבר יג, יח-כ).  
​המרגלים מתבקשים להביא מפרי הארץ הטובה אל אחיהם השוהים במדבר. וכך הם עושים: "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן-הָרִמֹּנִים וּמִן-הַתְּאֵנִים" (שם, כג). בחזרתם הם מציגים את הפירות: "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ: וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ" (שם, כו-כז).
 
חז"ל הפליגו בשבחם ובגודלם של הפירות ובפרט אשכול הענבים הענק: "וישאהו במוט בשנים   ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים. מה תלמוד לומר בשנים? בשני מוטות. הא כיצד? שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רימון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דיבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה" (רש"י).  

 

בספר 'יוסף דעת' של רבי יוסף ב"ר יששכר מיקליש (פראג שס"ט 1609) מובאים שני ציורים המדגימים את האפשרויות השונות של סידור המוטות, על מנת לשאת את האשכול הגדול. לעומתו מביא רבינו בחיי מדרש שמקורו בספר הזוהר המפרש שרק יהושע וכלב נשאו את אשכול הענבים:
 
"וראיתי במדרש וישאוהו במוט בשנים, אלו יהושע וכלב. ובמחובר נקרא זמורה, וכשנתלש קראו  מוט, ולא היה בהם בכל העשרה כח לשאת אותו מוט ויהושע וכלב נשאוהו לבדם, ולכך וישאוהו  במוט  בשנים, וזהו היה רמז להם שהם ראוים ליכנס לארץ ולהיות להם אחוזה בתוכה".  

 

דבריו של רבינו בחיי מתאימים לציור המוכר לנו של שני האנשים הנושאים את אשכול הענבים. מהסמל של יקבי כרמל ושל משרד התיירות. 

 

רבי מנחם מנדל מויטבסק (תק"ץ-תקמ"ח; 1788-1730) היה מהמנהיגים הבולטים של החסידות, אחרי פטירת רבי דב בר, המגיד ממזריטש. בשנת תקל"ז (1777) עמד בראש קבוצת חסידים גדולה שעלתה לארץ ישראל. בתחילה התיישבו בצפת, לאחר מכן עברו לטבריה, בה נפטר ונקבר. ניהל התכתבות עם חסידיו שנותרו ברוסיה. דברי תורתו ומכתביו כונסו בספר 'פרי הארץ'. שנדפס לראשונה בקאפוסט תקע"ד (1814).
 
                                                                                      שבת שלום

 

 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery