אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > נחל איתן / פרשת שופטים

נחל איתן / פרשת שופטים

פרשת השבוע, פרשת שופטים, עוסקת בסדרי השלטון בממלכה הישראלית הכוללת: שופטים ושוטרים, מלך ונביא, כהנים ולוויים. בסוף הפרשה עוסקת התורה בהלכות מלחמה: דברי העידוד של הכהן ליוצאים למלחמה; הפטורים ממלחמה; הקריאה לשלום; והאיסור להשחית אילנות מאכל במלחמה.

​אחריהם מופיע הדין על הרוג שנמצא ואיננו יודעים מי הרוצח. התורה מצווה לערוך מדידות ממקום הרצח לערים שבסביבתו. על זקני העיר הקרובים לחלל לקחת עגלה, לערוף אותה בנחל, לרחוץ את ידיהם  ולהכריז: "יָדֵינוּ לֹא [שפכה] שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאו" (דברים כא, ז).

 
למצווה זו הוקדשו 9 פסוקים בפרשתנו והפרק התשיעי  במסכת סוטה, רמב"ם במשנה תורה, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ט. ממקורות מעטים אלו העוסקים במצווה זו, יצר הרב שי"ח [שמריהו יוסף חיים] המכונה רבי חיים קניבסקי ספר גדול ורחב בשם 'נחל איתן' על הלכות עגלה ערופה. בספר מעל 300 עמודים ובהם נידונים פרטי המצווה.

  

התורה מצווה לערוף את העגלה בנחל איתן. מהו נחל איתן? רש"י מפרש:
"אל נחל איתן – קשה שלא נעבד. וערפו – רוצץ ערפה בקופיץ. אמר הקדוש ברוך הוא: 'תבוא עגלה בת שנתה שלא עשתה פרות ותערף במקום שאינו עושה פרות, לכפר על הריגתו של זה, שלא הניחוהו לעשות פרות'".
 
לפי דברי רש"י, מדובר בעמק באזור טרשי, בו בדרך כלל לא זורמים מים, למעט מי שיטפונות במהלך החורף.
 
לעומתו הרמב"ם פסק:
"אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה, קוברין את הנהרג במקומו, וחוזרין זקני ירושלים למקומן. ובית דין של אותה עיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה עיר. ומורידין אותה אל נחל שוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה"
(הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ט הלכה ב).  

 

חוקר ארץ ישראל חיים בר דרומא (תרנ"ב-תש"ל; 1970-1892) הקדיש חוברת מיוחדת לבירור המושג 'נחל איתן', בה הוא מוכיח שרוב המפרשים סוברים כפירוש רש"י שנחל איתן הוא מקום סלעי, שאיננו ראוי לעיבוד חקלאי.

 

                                                                              
                                                                                     שבת שלום 
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery