אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > נזר הקודש / פרשת פקודי

נזר הקודש / פרשת פקודי

בפרשת השבוע, פרשת פקודי , מתארת התורה את המשך העבודות שנעשו להקמת המשכן. התורה מספרת על עשיית בגדי הכהונה לאהרן ובניו. אחד מבגדי הכהן הגדול הוא הציץ, כפי שכתוב: "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֶזֶר-הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה' (שמות לט, ל).
​הציץ מכונה 'נזר הקדש', לציין את מעמדו 'המלכותי' של הכהן הגדול בבית המקדש. כפי שנאמר במסכת אבות: "רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות" (פרק ד, יג).
 
הרמב"ם מרחיב:  
"בשלושה כתרים נכתרו ישראל--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות: 
כתר כהונה - זכה בו אהרון, שנאמר "והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם" (במדבר כה, יג). כתר מלכות - זכה בו דויד, שנאמר "זרעו, לעולם יהיה; וכיסאו כשמש, נגדי " (תהלים פט, לז). כתר תורה - הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכול, שנאמר "מורשה, קהילת יעקב  (דברים לג, ט) כל מי שירצה, יבוא וייטול". (הלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכה א).
 
מצינו לפעמים עימותים בין נושאי הכתרים. עוזיה מלך יהודה, שנשא את כתר המלכות, שאף לזכות בכתר הכהונה: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל-הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַָה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי-חָיִל:יח וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַָה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא-לְךָ לְכָבוֹד מֵָה' אֱלֹהִים: וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם-הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ- כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל-הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה-הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם-הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'". (דברי הימים ב, כו , טז-כ).
 
מאידך גיסא, החשמונאים – נושאי כתר הכהונה – שאפו לשאת את כתר המלוכה. כפי שמעיר הרמב"ן: "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב): כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום".
 
ומוסיף הרמב"ן: "אפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז): תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'". (בראשית מט, י). 

 

הרב אברהם יחיאל מיכל בן עוזיאל (ת"ם-ת"ץ; 1730-1680) חיבר חיבור רחב יריעה על מדרש בראשית רבה בשם "נזר הקודש". הספר נדפס ב יסניץ תע"ט (1719). לפניכם סריקה של הספר.

 

 

                                                                      שבת שלום וחודש טוב

לחצו לספר הסרוק