אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > משפט המלוכה / פרשת שופטים

משפט המלוכה / פרשת שופטים

פרשת השבוע, פרשת שופטים, עוסקת ביסודות הממלכתיים בישראל: שופטים, מלוכה, נבואה וכהונה. שיתוף פעולה והרמוניה בין כל המרכיבים יביאו את עם ישראל לשגשוג. אולם, היו תקופות של התנגשויות בין היסודות השונים. עימותים בין נביאים ומלכים; עימותים בין מלכים לכהנים; ביקורת של הנביאים על המלכים, השופטים והכהנים. בסופו של דבר במהלך החורבנות והגלות בוטלו המלוכה והנבואה. הכהונה כיום היא סמלית ביותר. גם ממערכת המשפט הדתית לא נותר הרבה. בתפילותינו שלוש פעמים ביום אנו מתפללים: 'השיבה שופטינו כבראשונה', 'את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח', 'והשב את העבודה לדביר ביתך'.
​ענינה של המלכות מופיע בפרשה כיוזמה של עם ישראל:
"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה'  אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא"
(דברים יז, יד-טו).
 
התורה מאפשרת ואולי אף מצווה להמליך מלך. וכן פסק הרמב"ם: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" ) דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה)  (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק א, הלכה א).
 
התמיהה רבה כשקוראים בספר שמואל את הויכוח בין עם ישראל לשמואל הנביא. עם ישראל תובע מלך ושמואל מתלבט:
"וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם:  וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה':  וַיֹּאמֶר  ה' אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם"
(שמואל א, ח, ד-ז).
 
ראשונים ואחרונים התלבטו בשאלה זו. הרמב"ם כתב: "מאחר שהקמת המלך מצוה, למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל:  לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר "כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו" (הלכות מלכים פרק א, הלכה ג).
 
הרמב"ן בפירושו לפרשת ויחי כתב: "וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות:  והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (ש"א יב יב), והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז) ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא".
 
עם קום מדינת ישראל, סוגיית הלכות מלכות, נושא שהוזנח בגלות, התעוררה בין חכמי ישראל. אחד המחברים שעסק בהלכות אלו הוא הרב יהודה גרשוני (גרודנר), (תרס"ט-תש"ס; 2000-1908). הרב גרשוני, יליד גרודנה-הוראדנה, למד מגיל צעיר אצל רבי שמעון שקופ. עלה לארץ ולמד בישיבת מרכז הרב אצל הרב קוק זצ"ל. נשא לאשה את פרומה פסיה, בתו של הרב אליעזר סילבר (תרמ"א-תשכ"ח; 1968-1881). הדפיס בניו יורק תש"י (1950) את ספרו משפט המלוכה על הלכות מלכים לרבמ"ם.  
 
                                                                             שבת שלום