אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > יורה ומלקוש / פרשת עקב

יורה ומלקוש / פרשת עקב

בפרשת השבוע, פרשת עקב, משה רבינו עוסק רבות בשבחה של ארץ ישראל:
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:   אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת:  וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ".
(דברים ח, ז-י)
​ובהמשך:
"וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה" (ט, ו). משה מזהיר את בני ישראל שאם לא ישמעו לדברי ה' אזי "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".
 (יא, יז).  
 
שלא כארץ מצרים, בה באמצעות תעלות המנתבות את מי הנילוס והיאור לשדות המעובדים פותחה מערכת השקיה מפותחת, ארץ ישראל זקוקה לגשמים:
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:   וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם:   אֶרֶץ אֲשֶׁר ה'  אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה'  אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (יא, י-יב). הצורך המתמיד של ארץ ישראל בגשם, הביא להבטחה "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם ... וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ".
(שם, יג-יד).
 
היורה הוא הגשם הראשון והמלקוש הוא הגשם האחרון. כפי שמסביר רש"י: יורה – היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים: ומלקוש – רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. ולשון מלקוש, דבר המאוחר. ההבטחה היא שהגשם יגיע בעתו, והגשמים יתפזרו לכל אורך העונה.
 
נושא זה של יורה ומלקוש חוזר גם בדברי הנביאים. בתוכחתו של ירמיהו לעם ישראל: "וְלוֹא-אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה'  אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם (ויֹרֶה) [יוֹרֶה] וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר-לָנוּ" (ירמיהו ה, כד). הנביא יואל מבטיח: "וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן".
(יואל ב, כג)
 
וכפי שפירש רד"ק:
כי נתן לכם את המורה לצדק – כמו יורה ואמר כי נתן לכם לצדקה שעשה עמכם בעברו על פשעכם, ופקד אתכם במטר וזכר המורה תחלה שהוא במרחשון, אח"כ פירש עוד ואמר: ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.
 
או פירש הגשם הנקרא מורה הורידו לכם בעתו שהוא במרחשון, והוריד לכם ג"כ מלקוש בעתו בחדש הראשון, שהוא ניסן ושניהם מורה במ"ם כמו יורה ביו"ד.
 
הרב יוסף חיים קרא (תק"ס-תרנ"ה; 1895-1800), כיהן כרב בעיירות שונות במחוז פוזנה. לאחר מכן הוזמן לכהן בעיר ולוצלבק שבפולין, בה נפטר בגיל 95. התפרסם כדרשן והוציא ספר ידוע בשם 'קול אומר קרא' שנדפס במספר מהדורות. כן הדפיס ספר בשם 'מנחת שבת' על פרקי אבות, ו'טבח והכן' על הלכות שחיטה. לעת זקנתו, הפצירו בו ידידיו להוציא ספר נוסף. הוא אסף את ההספדים שדרש על גדולי ישראל ואישים שונים וקרא להם בשם 'יורה ומלקוש'ץ  "כי גם אלה נטעי נאמנים, כתבואת השדה יחשבו, אשר על קצתם חופף מטר השמים בימי אביב, ועל מקצתם תטופנה גשמי ברכה בימי הבציר והחורף".
                                                                                           שבת שלום