אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > הלבנון / פרשת ואתחנן

הלבנון / פרשת ואתחנן

​פרשת השבוע, פרשת ואתחנן, פותחת בתפילתו של משה רבינו המתחנן לזכות להיכנס לארץ ישראל. "אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (דברים ג, כה).
​משה משתמש במספר ביטויים: הארץ הטובה, ההר הטוב והלבנון. בפשטות, הציון 'לבנון' מכוון לשרשרת ההרים שבצפון מערב ארץ ישראל, בין נהר אל כביר בצפון לבין נהר אל קסמיה בדרום. שרשרת זו, הנמשכת לאורך 160 ק"מ, ברוחב ממוצע של 40 ק"מ, מתחלקת על ידי בקעת הלבנון לשני רכסים: הרי הלבנון ממערב, והרי מול הלבנון ממזרח. וכפי שנאמר בתחילת ספר דברים: "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת" (שם א, ז). 

 

אך רש"י בעקבות הספרי בפרשת פינחס מפרש: "ההר הטוב הזה – זו ירושלים: והלבנון – זה בית המקדש". גם באגדות החורבן שבמסכת גיטין, כשמתואר המפגש בין רבן יוחנן בן זכאי לבין אספסינוס, פונה רבן יוחנן בן זכאי למצביא הרומאי  בתואר  מלך. כשאספסינוס מתרעם על הכתרתו המוקדמת, עונה לו רבן יוחנן בן זכאי (בתרגום חופשי): "אם אינך מלך, לא תימסר ירושלים בידיך, כי כתוב 'והלבנון באדיר יפול' (ישעיהו י, לד) ואין אדיר אלא מלך, כי כתוב 'והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא' (ירמיהו ל, כא) ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר 'ההר הטוב הזה והלבנון'" (גטין נו, ב).  

 

מה ההסבר לזיהוי "והלבנון זה בית המקדש"?. המהרש"א (רבי שמואל אליעזר איידלש, 1631-1520), רבה של אוסטראה, בחידושיו על אגדות החורבן, כותב: "לפי ענין שלמעלה 'עוד היום בנוב ...' על מפלת סנחריב וחיילותיו נאמר כל הענין [הפסוק והלבנון באדיר יפול]. אך הדרש דהכא משמע ליה למדרש על חורבן המקדש, דאין לבנון אלא מקדש. ומייתי מדכתיב 'ההר הטוב הזה והלבנון' דלא נאמר ההר הטוב בה"א הידיעה, רק על הר המוריה, שכבר נבחר לטוב, מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. והלבנון קאי על בנינו של מקדש בהר הטוב הזה, מעצי לבנון. גם כי הוא מלשון בנין או מלבין כפרוש רש"י".

 

בתלמוד הירושלמי מסכת ברכות מובאת האגדה המפורסמת על יהודי שחרש את שדהו ביום החורבן. עבר שם ערבי והורה לו להתיר את מחרשתו משורו ולהפסיק את עבודתו, כביטוי לאבל על החורבן. אחרי זמן קצר חזר הערבי ואמר לו שירתום מחדש את המחרשה ושישוב לעבודתו, כי נולד הגואל. התלמוד הירושלמי מסיים: "אמר רבי בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה, ולא מקרא מלא הוא? 'והלבנון באדיר יפול' מה כתיב בתריה? [מה כתוב מיד אחר כך] 'ויצא חוטר מגזע ישי' (ישיעהו יא, א)" (ברכות פ"ב ה"ד).    

 
'הלבנון' הוא שמו של העיתון הראשון שנדפס בירושלים. ראשיתו בתחרות בין המדפיסים בירושלים. רבי ישראל ב"ק (תקנ"ז-תרל"ה; 1874-1797) עבד כמדפיס בברדיצ'ב. עלה לארץ ישראל ופתח דפוס בצפת. כשנחרב בית הדפוס בצפת, עלה לירושלים ופתח בה בית דפוס. בשנים תר"א-תרכ"ג (1863-1841), היה הדפוס של רבי ישראל ב"ק, הדפוס העברי היחיד בירושלים. בשנת תרכ"ג (1863) החלו מיכל הכהן ויואל משה סלומון בהקמת דפוס חדש. בתחילה עסקו בליטוגרפיה  

 

(הדפסת עלונים צבעוניים, בטכניקה של דפוס אבן). בהמשך השתתפו עם הרב יחיאל בריל (תקצ"ו-תרמ"ז; 1886-1836) ופתחו בית דפוס שהתחרה בדפוס של רבי ישראל ב"ק. בדפוס זה הוציאו את העיתון הראשון 'הלבנון' שהופיע בראש חודש אדר תרכ"ג (20.3.1863). העיתון זכה להצלחה ואז החליט רבי ישראל ב"ק להוציא עיתון משלו בשם 'חבצלת' שהופיע בי"ד אב תרכ"ג (16.8.1863).
לפניכם צילום השער של עיתון הלבנון מתוך האתר עיתונות עברית היסטורית.

 

 

                                                                         שבת שלום