אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > אלה דברי הברית / פרשת כי תבוא

אלה דברי הברית / פרשת כי תבוא

עיקרה של פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, עוסקת בברכות שיהיו אם עם ישראל ישמור את מצוות ה', ובאזהרות מפני הקללות החמורות שיתרחשו אם עם ישראל לא ישמע בקול ה' לשמור את מצוותיו. התוכחה מסתיימת בפסוק:
 
"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"
(דברים כח, סט).
 
פסוק זה מקביל לסיום פרשת התוכחה שבפרשת בחוקותי שבספר ויקרא. "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-משֶׁה" (ויקרא כו, מו).  
​מהי הסיבה לקיומן של שתי הבריתות? האם לא די בברית שנעשתה בחורב?
 
ניתן אולי להסביר זאת על פי המאמר: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה, א). על מנת לזכות במתנות הללו יש צורך להזדכך. והייסורים הם המכשירים את האדם לזכות במתנות אלו. כדי להורות זאת לעם ישראל נכרתת ברית בחורב, כדי שעם ישראל ידע שהתורה כוללת חוקים ומשפטים, שעל הפרתם הוא עלול להיענש.
 
ארץ ישראל מחייבת הקפדה על קיום המצוות כפי שכתב הרמב"ן:
 
"אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה): והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב (ירמיה יא ד): והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים, לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל.
והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב): ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ, וכתיב (שם פסוק כד): ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלוהים ונהיה מיוחדים לשמו.
והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות".
 
לכן לפני הכניסה לארץ נכרתת ברית מיוחדת על שמירת קדושתה של ארץ ישראל.
 
הרב חיים הירשנזון (תרי"ז-תרצ"ה; 1935-1857) היה בין הרבנים הבודדים בתקופתו שהתייחסו בגישה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, לתמורות שפקדו את היהודים באותה תקופה. בין הנושאים אתם התמודד תוך כדי מחויבות עמוקה להלכה, היו תהליכי החילון, התחייה הלאומית היהודית, תמורות חברתיות וכלכליות, ותמורות בתחום מדעי היהדות, במיוחד ביקורת המקרא. גישתו לסוגיות מודרניות כגון דמוקרטיה, מעמד האישה, אינדיבידואליזם ורציונליות הייתה חיובית. אחת מחיבוריו הוא הספר אלה דברי הברית בו הוא דן בכל הבריתות המוזכרות בתנ"ך.
                                                                          
                                                                                     שבת שלום
 

לרשומה בקטלוג הספרייה