אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > בני יששכר / חג החנוכה

בני יששכר / חג החנוכה

השבת נעסוק בעניינו של חג החנוכה. חג זה לא נזכר בכתבי הקודש, שנחתמו על ידי אנשי כנסת הגדולה. רבי יהודה הנשיא לא ייחד לה מסכת מיוחדת במשנה. בתלמוד הוזכרה חנוכה בקצרה במסכת שבת בפרק השני 'במה מדליקין'. ​

​בדורות האחרונים, עם חזרת העם לארצו והשאיפה לחירות , זכה חג החנוכה  להתעניינות רבה. עוד קודם לכן זכה החג לעדנה בחצרות החסידים. בשולחן ערוך סימן תר"ע נפסק: "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה". אמנם הרמ"א מוסיף: "ויש אומרים  שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפרא"ג), נוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה (מנהגים)". בחצרות החסידים נהגו לערוך סעודות בימי החנוכה ברוב שירה וזמרה והאדמורי"ם אמרו בהם דברי תורה, שהעשירו את הספרות התורנית בנושאי החנוכה.
 
אחד מגדולי האדמורי"ם שעסק רבות בענייני החנוכה הוא רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (Dynow)  שבגליציה. נולד בתקמ"ג (1783). לפי המסורת החסידית אמו הייתה אחותו של רבי אלימלך מליז'נסק (תע"ז-תקמ"ז; ;1787-1717). הדוד בירך את הוריו והורה לקרוא לרך בשמו אלימלך; ההורים הוסיפו את השם צבי. רבי אלימלך אמר: אילו הייתם קוראים לו אלימלך בלבד, היה טוב יותר. למד אצל החוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ, תק"ה-תקע"ה; 1815-1745).
  
מסופר שבאחד הימים, בדרכו לרבו, הרהר בלבו: 'מאיזה שבט אני? אני חש שמחה מיוחדת בחנוכה ואינני כהן? מדוע?' בבואו לרבו אמר לו רבו: אתה משבט יששכר עליו נאמר: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם" (דברי הימים א, יב, לג). רש"י בפרשת ויחי מסביר: "לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דה"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם" (בראשית מט, טו). "אתה מבני יששכר שישבו בסנהדרין וכללו את חנוכה בין המועדים", הסביר רבו, "לפיכך אתה חש הארה מיוחדת בחנוכה". לזכר שיחה זו קרא רבי צבי אלימלך שפירא לספרו על מועדי השנה 'בני יששכר'. 
 
לפניכם סריקה של הספר ממהדורת זולקוה תר"י (1850)

 

לחצו לספר הסרוק

 

 

בספר עברונות שנכתב בהלברשטט בשנת תע"ו (1716) מיוחסת לבני יששכר הידיעה על חלוקת השעה לתתר"ף (1080) חלקים: "אמר שמואל, כשעלו בני יששכר לרקיע קבעו תתר"ף (1080) חלקים לשעה ..." החישוב נעשה בגימטריה של המילה 'עתים' האות ע = 70 תיו = 400 יוד = 10 ם סופית = 600 בסך הכל 1080. (ך סופית = 500, ם סופית = 600, ן סופית = 700, ף סופית = 800, ץ סופית = 900).

 

לפניכם הסריקה של הציור והחישוב.

                                                                           שבת שלום וחנוכה שמח

 

 

לחצו להגדלה

לחצו להגדלה