​תלמיד המהר"ם מרוטנבורג (רבי מאיר בן ברוך, נפטר ה'נ"ג 1293). כך הוא כתב:

"כך פירש מורי הרב מאיר זצ"ל: לפי שמשה היה גדול ועניו [עניו גדול], ורצה לכתוב 'ויקר' לשון מקרה, כאילו לא דבר עמו  אלא בחלום, והקדוש ברוך הוא אמר לו: תכתוב 'ויקרא'. משה לא רצה לכותבה בפירוש מחמת ענוותנותו, אמר אכתבנה קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה".

(חומש תורת חיים, מוסד הרב קוק).

 

רעיון דומה על ענוותנותו של משה מעלה רבי חיים בן עטר בפירושו אור החיים על התורה. באשר לשאלה מהיכן זכה משה לקרני ההוד, נאמר במדרש: "ר' יהודה בן נחמן בשם רשב"ל [רבי שמעון בן לקיש] אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו". (שמות מז, יא). ומביר רבי חיים בן עטר: "כי מצינו שמידת הענוה למעלה מכל כאומרם ז"ל: 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, שהיא היראה, דכתיב, 'ראשית חכמה יראת ה'  (תהלים קיא, י) עשתה ענוה עקב לסולייתה 'עקב ענוה יראת ה'' (משלי כב, ד). ומצינו שהעידה התורה על משה ש'עניו מאוד מכל האדם' (במדבר  יב, ג) וכשאמר ה' לכתוב הדברים מצינו לו שלא כתב 'עניו'  אלא 'ענו' חסרה יו"ד ואף זה מן הענווה. ובשכר זה זכה לקרני הוד, כי הפליא ברצונו יתברך, גם ה' הפליא חסדו לו, בשנותו מכל האדם, והוא מה שרמז רבי יהודה באומרו נשתייר בקולמוס קמעה, והיא אות יו"ד שהיה צריך לכתוב ולא כתב ..." (שמות לד, כט). 

 

הרב צבי זאב גולדברגר, יליד העיר ברגסאז שבהונגריה (כיום באוקראינה), נולד בשנת תר"ם (1880) בערך. בגיל צעיר הוסמך לרבנות (כתבי ההסמכה נדפסו בסוף ספרו אלף זעירא שנדפס במונקאטש תרע"א (1911)). כיהן כרב של 'חברת ש"ס' בעיר מולדתו ולאחר מכן כרב בית מדרש חסידים. נספה בשואה בשנת תש"ד (1944). ספרו 'אלף זעירא', על בראשית ושמות וחידושי סוגיות, נדפס לראשונה במונקאטש תרע"א (1911), נדפס שוב עם הוספות בבודפשט תרפ"ג (1923) ובפעם השלישית בברגסאז תרפ"ט (1929).

 

לפניכם שלושת השערים של הספר 'אלף זעירא'.

                                                                  שבת שלום