אוספים וארכיונים > יהדות > פרשת השבוע > אהבת חסד / פרשת בלק

אהבת חסד / פרשת בלק

​בפרשת השבוע, פרשת בלק, אנו נפגשים עם אחת הדמויות המרתקות ביותר במקרא: בלעם. מיהו בלעם, נביא או קוסם? צדיק או רשע? אדם בעל ראיה יוצאת מהכלל, או סומא באחת מעיניו? עם שאלות אלו התמודדו חז"ל וכל הפרשנים מאז ועד היום.

​במבט ראשון, מצטייר בלעם כירא שמים אמיתי: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה (במדבר כב, יח).  בלעם חוזר ומדגיש באוזני בלק: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק הִנֵּה-בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר (שם, לח).
 
אך האם רק רצון ה' עומד מול עיניו? בסוף הפרשה מספרת לנו התורה על החטא החמור של ההצמדות לבעל פעור כתוצאה מהזנות עם בנות מואב. התורה לא מספרת לנו כאן מה הרקע לכך. אבל בפרשת מטות מוזכר מי יעץ את העצה הרעה הזאת. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל-נְקֵבָה:  הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר-מַעַל בַּה' עַל-דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה' (במדבר לא, טו-טז).  בלעם הוא שיעץ לבלק להחטיא את עם ישראל עם בנות מואב ומדין, ובכך פרצה המגיפה בעם ישראל. 

 

המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו: 
 
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. 
וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. 
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלִמִידָיו שֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ.  
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע
 
אברהם אבינו הוא הסמל לאדם נדיב, הצנוע, אשר מתרחק מתאוות העולם. היפוכו בבלעם. חז"ל אמרו: "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו" (מסכת נדרים לח א). המשנה במסכת אבות פרק ד משנה א קובעת:  

 

איזה הוא חכם? הלמד מכל אדם,
איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו,  
איזה הוא עשיר? השמח בחלקו,
 
בעל עקידת יצחק, רבי יצחק עראמה (ק"פ-רנ"ד; 1494-1420) מסביר כיצד מעלות אלו לא נמצאו אצל בלעם:  

 

עין רעה – חסרון הגבורה ופחיתות העניין הגופני – וכן בלעם 'שתום העין' וחגר ברגלו. 
נפש קצרה – חסרון בעושר שהוא תאב לכל דבר. וכמו שאמר בלעם 'אם יתן לי בלק מלוא ביתו' ...

 

ורוח גבוהה – חסרון בחכמה, שכן סימן לגסות הרוח, עניות (סנהדרין כד, א).  

 

כנגד מידותיו הפגומות של בלעם, מציב הנביא מיכה בהפטרה, את דרישות ה': "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם: 
 
עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט  
וְאַהֲבַת חֶסֶד
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח). 

 

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח-תרצ"ג; 1933-1838), נודע בכינוי 'החפץ חיים'. נקרא על שם ספרו הראשון 'חפץ חיים' העוסק באיסור החמור של לשון הרע. בשנות חייו הארוכים חיבר ספרי הלכה כמו 'שמירת הלשון',  'משנה ברורה' על שולחן ערוך אורח חיים, 'מחנה ישראל' – מדריך הלכתי לחייל המשרת בצבא הרוסי, 'נדחי ישראל' – מדריך ליהודים שעזבו את המרכזים היהודיים במזרח אירופה ועברו לאמריקה, 'שם עולם' על שמירת השבת ועוד. ספר מיוחד הקדיש לחובת העזרה ההדדית, על ידי מתן הלוואות בלי רבית לנזקקים. לספרו קרא 'אהבת חסד' על שם הפסוק שבהפטרת פרשת בלק.
                                                       
                                                                        שבת שלום