משולחנו של אוצר אוסף יהדות > הכנס השני לאוצרים בתחום היהדות

הכנס השני לאוצרים בתחום היהדות

בין 4 ל-6 בנובמבר 2014 (י"א-י"ג בחשוון תשע"ה) אירחה הספרייה הלאומית את הכנס השני שלה לאוצרים בתחום היהדות. בכנס השתתפו יותר מ-100 אנשי מקצוע מספריות וארכיונים מיותר מ-20 מדינות ברחבי העולם. אוצרי אוספי יהדות, בכל מקום בו הם פועלים, יכולים ללמוד הרבה זה מזה, ויש להם צרכים משותפים וגם נושאים מקצועיים משותפים. היות שבימינו התפתחויות רבות כל כך בתחום הספריות נוצרות מתוך שיתוף פעולה ומתקיימות בין שני מוסדות או יותר, לפגישות פנים אל פנים בין נציגיהם של אוספים שונים נודעת חשיבות מכרעת ביצירתן של רשתות מקצועיות שיקדמו את כל התחום.


לא אנסה לסכם כל נושא שעלה במשך שלושת ימי הכינוס. מה שבכוונתי לעשות כאן הוא לארגן ולסכם אחדים מן הנושאים העיקריים שעלו בהרצאות של דוברים רבים, אשר השתקפו בכותרת הכנס "לקראת תרבות דיגיטלית יהודית". ספריות באופן כללי וספריות יהודיות באופן מיוחד עוברות תהליך של התאמה והתאמה מחדש לאופי הדיגיטלי של עבודת הספרייה בעתיד. הטכנולוגיה הדיגיטלית והאינטרנט משנים כמעט כל היבט באופנים שבהם מידע וידע נוצרים, מופצים, ממוינים, נשמרים, נצרכים, וגם מחוללים מהפכה באשר לדרכים שבהן אנו מחפשים מידע וידע.


אוספי יהדות, כמו אוספים אחרים, עושים שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית משתי סיבות עיקריות: ראשית, לדיגיטציה של חומרים שכבר קיימים פיזית, ושנית לצורך שימור כמות כמעט אינסופית של חומר שנוצר דיגיטלית, שעבורו פשוט אין פריט פיזי שהפריט הדיגיטלי הוא עותק שלו.


ספריות יהודיות ברחבי העולם יוצרות תצלומים וסריקות של כתבי יד, ספרים נדירים, עיתונים יהודיים וארכיונים. ביצוע דיגיטציה לחומרים יהודיים פיזיים, קיימים, נועד לשתי  מטרות עיקריות: שימור והנגשה. ספרים פיזיים יכולים להתפורר, להעלות עובש או פשוט להיעלם. עם הטכנולוגיה המתקדמת ויצירתם של עותקים דיגיטליים של ספרים, משוואת השימור משתנה. דיגיטציה של ספר, ולאחר מכן שמירתו בצורה שתבטיח שהוא לא ייפגע או שהקובץ לא יתיישן טכנולוגית (והדבר אינו פשוט כפי שהוא נשמע), משמרת אותו. בכנס, נציגים ממוסדות כמו אוניברסיטת הרוורד, ספריית פלאטינה בפרמה והספרייה הבריטית תיארו בפירוט את הפרויקטים שנעשו בעבר ואת אלו הנעשים היום שמטרתם לשמר ולהנגיש את הפריטים הבולטים באוספיהם. ספריות קטנות יותר, או ספריות שיש להם אוספי יהדות קטנים בלבד, יכולות להשתמש במידה גוברת בפריטים דיגיטליים כדרך להפיק תועלת רבה יותר מאוספי היהדות שלהן.


 


ספרים פיזיים בעייתיים גם בכך שהם נמצאים במקום אחד בלבד, בעוד שספרים דיגיטליים יכולים להיות מונגשים, במגבלות חוקי זכויות היוצרים, לכל אדם בכל מקום, ובכך אפשר לתת אפשרות לגשת לכתבי-יד, לספרים נדירים ולעיתונים היסטוריים מסלון הבית או מחדר העבודה של החוקר. הדבר פותח אפשרויות עצומות ליצירתיות חדשה, בין אם בצורות צפויות, כגון חיפוש בטקסט מלא בחומרים היסטוריים במיזם JPRESS של הספרייה הלאומית, או בכיוונים בלתי צפויים בתכלית, כגון המיזם שבו הספרייה הבריטית מעודדת את קהילת הגיימרים לעשות שימוש בפריטים מאוספיה כשהם יוצרים סצנות עבור סביבות משחקי המחשב המדמות סביבות היסטוריות.

 

ספריות יהודיות גם ניצבות בפני האתגר נוכח הכמות הגוברת של חומר שנוצר דיגיטלית, חומר שאין לו עותק פיזי מקורי. אפשר לקרוא לעניין בשמות שונים – התפוצצות המידע, הצפה של נתונים, עומס יתר של מידע – עצם כמות המידע הזמין דרך כל חיבור אינטרנטי היא עצומה וגדלה ללא הרף. בצורה זו או אחרת, הספרים ההיסטוריים יהיו תמיד חיוניים לקוראים ולחוקרים שרוצים גישה לעבר, לתקופה שלפני העידן הדיגיטלי. אנו יודעים כיצד לאסוף  ולשמר את החומר הזה. אך כיצד נאסוף ונשמר חומרים שנוצרו דיגיטלית?


היות שמשהו שמועלה לאינטרנט יכול להיות מוסר כמעט מיד – והסברה לפיה משהו שמועלה לאינטרנט אינו יכול להיות מוסר חסרת שחר – אילו תפקידים יכולים להיות לספריות בשימור ובארכוב של חומר שנוצר דיגיטלית? ד"ר ענת בן-דוד מהאוניברסיטה הפתוחה בישראל תיארה הבדלים עיקריים הקיימים בין אתר אינטרנט מאורכב ובין האתר המקורי, שכן לאתר המאורכב אין אותם קישורים, קטעי וידאו, באנרים או cookies כמו לאתר המקורי. יתרה מכך – וזהו עניין אירוני ביותר – ענייני זכויות יוצרים מקשים על ספריות לתת לקוראים גישה לאינטרנט המאורכב ולעתים קרובות אינך יכול פשוט לחפש, למצוא או לשמור דף אינטרנט מאורכב, והדבר נכון במיוחד ביחס לציבור הרחב.

 

פרופ' שיזף רפאלי הצביע על נקודות אירוניות המאפיינות את העידן הדיגיטלי. מידה מופרזת של אופטימיות באשר לחופש המידע יכולה להסתיר דינמיקה מורכבת יותר, שבה אנשים הולכים לאיבוד בים של "יותר מדי מידע". בסביבה כזאת הם אינם קוראים בזהירות, והאפשרות לזיכרון קוהרנטי ובעל משמעות פחותה דווקא כשהכול נשמר. למעשה, כפי שפרופ' יורם עשת-אלקלעי טען בהרצאת הפתיחה מעוררת המחשבה שלו, כדי להתמצא במבוך של המידע הדיגיטלי, בני-אדם מוצאים את עצמם חוזרים לצורות פרה-מודרניות של אוריינות. כדוגמה הוא הזכיר את הדמיון בין הכתיבה הקדומה, שהייתה מבוססת על ציורים, ובין ה-emoticons בטלפונים הסלולריים שלנו.

 

מתפקידן של ספריות לקדם את המהפכה הדיגיטלית בתחום הנגישות. אך דיגיטיזציה היא גם אתגר קיומי לספריות. במשך אלפי שנים הספריות היו מוסדות ריכוזיים. אך חלק מהמהפכה הדיגיטלית כולל ביזור של הסמכות ודמוקרטיזציה של השליטה והכוח. חוכמת ההמונים, כוחו של big data, המאורגן ב-Web 2.0, שם הגבול בין יוצרי המידע וצרכני המידע היטשטש (לדוגמה, די לחשוב על ויקיפדיה או על יוטיוב), מעלה שאלות בדבר המקום המדויק של ספריות ריכוזיות, ואפילו של ספריות לאומיות. אלו נושאים חיוניים שיהיו חייבים להעסיק את כולנו לעתיד לבוא.

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה