ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים > פתאום קם אדם, והופך לתנועת מחאה

פתאום קם אדם, והופך לתנועת מחאה

פתאום קם אדם, והופך לתנועת מחאה
מלחמת יום כיפור הייתה קו שבר בציבור הישראלי. היה ברור בעליל ש"משהו לא היה בסדר" או בלשון התקופה "העסק לא דפק כמו שצריך". כשהפסקת האש הושגה והמלחמה הסתיימה למעשה, ב-24 באוקטובר 1973, גברו קולות הביקורת בציבור. הקלחת הציבורית הישראלית החלה לרחוש בהדרגה. כוחות המילואים נותרו בעמדותיהם ובגבול הסורי הסתמנה מלחמת התשה שהצמיתה לחזית כוחות משמעותיים של צה"ל. בינתיים, בסוף דצמבר 1973 נערכו הבחירות לכנסת שנדחו בשל המלחמה, ותוצאותיהן הותירו את גולדה מאיר בראשות הממשלה, במה שנתפס כהמשך הסדר הקיים.

​סרן מוטי אשכנזי פותח בהפגנת יחיד

בפברואר 1974, השתחרר ממילואים סרן מוטי אשכנזי, שהיה מפקד מוצב "בודפשט" בתעלה וחווה את המצב הקשה במקום ערב המלחמה. הזנחה, שאננות וחוסר מוכנות לאפשרות של מתקפה מצרית עוררו באשכנזי דאגה עמוקה. הוא שב והתריע על כך באוזני מפקדיו, אך אזהרותיו לא נלקחו ברצינות. בסופו של דבר, עם פרוץ המלחמה, מצא את עצמו אשכנזי בראש חייליו במוצב, תחת הפגזה כבדה שלא חדלה כל ימות המלחמה. המוצב החזיק מעמד אך המחיר בהרוגים, בפצועים ובשבויים היה כבד מאוד. עם שובו של אשכנזי לחיים האזרחיים הוא היה נחוש להשמיע את ביקורתו ברבים. מוטי אשכנזי החל בהפגנת יחיד, בדרישה להתפטרותו של שר הביטחון משה דיין ובקריאה להנהגת המדינה לקחת על עצמה את האחריות על מה שכונה בישראל "המחדל". אשכנזי הכריז על שביתת רעב בת 48 שעות והתעקש להפגין מול משרד ראש הממשלה, בקור ובגשם הירושלמי של ימי החורף.
 

ועדת אגרנט מול ציבור נסער

פתאום קם אדם, והופך לתנועת מחאהבינתיים, עוד ב-21 בנובמבר 1973, החלה לפעול ועדת החקירה הממלכתית לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, בראשות נשיא המשפט העליון השופט אגרנט. על הוועדה הוטל לחקור את הכנות צה"ל לקראת המלחמה, את הטיפול במידע ערב המלחמה ואת מהלכי הצבא לפני בלימת האויב, כלומר עד היום השלישי למלחמה. בציבור הדעות היו חלוקות. היו מי שסברו שהאחריות צריכה להיבחן בהקשר הצבאי בלבד. אך האווירה הציבורית נטתה למתוח ביקורת קשה מעבר לפיקוד צה"ל, גם על שר הביטחון ואולי אף על הממשלה כולה. 

 

מחאת היחיד הופכת לתנועה המונית

ואולם מוטי אשכנזי ראה בכלל ההנהגה אשמה במחדל. הפגנת היחיד שלו החלה לסחוף אחרים, חיילי מילואים שהשתחררו והצטרפו להפגנה שלו בירושלים, ואזרחים מכל שדרות הציבור. מה שהחל כהפגנה של קצין מילואים אחד היה לתנועה ציבורית גדולה, שאי-אפשר היה להתעלם ממנה. גם ניסיון של משה דיין להסתמך על תוצאות הבחירות כדי להשמיט את הקרקע מתחת למחאה של אשכנזי, לא עלה יפה. בחלל האוויר המשיכו להישמע המלה "מחדל", שכללה האשמה באי-עשייה, באדישות ובזלזול.  לידה נשמעה מכל עבר הדרישה להחלת "אחריות מיניסטריאלית" על הדרג המדיני.
 

המחאה מטלטלת את ההנהגה

ב-1 באפריל הגישה ועדת אגרנט דו"ח ביניים שהטיל אשמה כבדה על ראש אמ"ן אלי זעירא ועל ראש אמ"ן מחקר אריה שלו, על אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ועל הרמטכ"ל דוד אלעזר. ועדת אגרנט לא מצאה דופי בתפקודו של שר הביטחון דיין ואף שיבחה את ראש הממשלה גולדה מאיר. המחאה הציבורית לא שככה, אלא להפך. דרישתו של אשכנזי להטיל אחריות על הדרג המדיני נראתה רלבנטית יותר מאי-פעם. המחאה עשתה את שלה. הרמטכ"ל אלעזר התפטר, האלופים זעירא וגונן הודחו משירות בצה"ל, כפי שנדרש בעקבות דו"ח אגרנט. אך המחאה הביאה גם לכך שראש הממשלה מאיר התפטרה, ובממשלה שקמה בעקבות זאת, בראשות יצחק רבין, לא ניתן כל תפקיד למשה דיין.
 

​התסיסה הציבורית נמשכת

יש לציין כי המחאה נגד הדרג המדיני והפיקוד העליון של צה"ל הייתה אמנם התופעה רחבת ההיקף והבולטת ביותר בתחום המחאה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, אך הציבור הישראלי סער גם מסיבות אחרות. למשל, כבר בימים הראשונים לאחר ההכרזה על הפסקת האש קמה מחאה על הכוונה למהר ולהחזיר שבויים שנפלו בידי צה"ל, מתוך תחושה שיש לדאוג היטב לחיילי צה"ל השבויים בטרם נוותר על "קלפי מיקוח". בנוסף לכך, התחושה הקשה בציבור שישראל עמדה בסכנה נוראה בגלל התרופפות פנימית הולידה מספר רב של התארגנויות פוליטיות וציבוריות של אנשים שביקשו לבחון את מה שקרה, והיו חלק מהתסיסה הרחבה בחברה הישראלית בשבועות ובחודשים שלאחר המלחמה. במבט לאחור, דומה שמלחמת יום הכיפורים הייתה קו פרשת מים בכל הנוגע להשמעת קולו של הציבור הרחב במדינת ישראל, קול של תהייה וביקורת, קול של דרישה ומחאה.

 

  • 1. דף של פעילים למען השבויים, 30 באוקטובר 1973
  • 2. כרזה הקוראת לגולדה ללחוץ לחילופי שבויים
  • 3. כרזה מימי המחאה: קריאה לאחריות ציבורית
  • 4. תנועת המחאה: קריאה להתפטרות הממשלה, 11 באפריל 1974
  • 5. כרזה לערב דיון של תנועת המחאה
  • 6. מכתב פומבי של אזרח בתקופת המחאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 שבר ומחאה

אירוע לרגל 40 שנה למלחמת יום הכיפורים
אירוע לרגל 40 שנה למלחמת יום הכיפורים
האירוע התקיים ביום רביעי, ז' בתשרי תשע"ד​ 11 בספטמבר 2013, בשעה 20:30 בספרייה הלאומית.
למידע נוסף