PhotoHouse > About the Collection

About the Collection

It appears that in the 45 years that he was active as a photographer in Eretz Yisrael, Weissenstein visited every corner of the developing country and witnessed its evolution during moments both big and small. The work logs of his photography collection give proof to his great diligence and the constancy of his work that spanned from the 30's until the 70's. His negatives reveal his sharp, sensitive photographer's eye, his identification with his peers-the founders of the State- from all communities and sectors, as wells as his respect for the country's Arab population. The archive files, for their part, are evidence of the photographer's world view which was focused on various development efforts and projects and also reveal his intense preoccupation with the everyday lives of the people of the Yishuv.
The Eretz Yisrael collection began to coalesce in the beginning of 1936, immediately after Weissenstein's arrival in the county. The 5th Aliyah was, at that point, reaching the end of its first stage, and Rudi Weissenstein hastily documented accelerated urban development of Tel Aviv and the Yishuv – from small business initiatives to the establishment of large cultural and scientific undertakings. With the breakout of the Arab rebellion during the spring of that year, the development of a national infrastructure began. Weissenstein documented the establishment of the Tel Aviv port and the Reading power station. In addition, he faithfully documented the new agricultural movement during the time that he worked for Keren Hayesod and the Jewish National Fund and other similar, large institutions.

The collection's richness is derived from its wide range of subjects. Weissenstein didn't refrain from producing professional photography, such as architectural, fashion and music photography. He also photographed for the Mandate powers, the British Army and courts. In addition to his documentation of Tel Aviv, his curious and loving eye was also turned on the land as a whole as he traveled- its landscapes and the diverse character of its residents. Weissenstein was witness to the birth of the nation and photographed the celebrations after the U.N. decision on the 29th of November, 1947 and as well as the declaration of independence. Afterwards, while the War of Independence raged, he continued to document the evolution of the country through his lens: the Israeli army, the establishment of the large development projects, settling the land and the paving of roads. He even documented the never ending troubles: the transit camps and the difficulties of life during the austerity government. He continued to work until the 70's. In addition to all this, the Pri-Or Photo House became a place of pilgrimage for important figures in the Yishuv and young state who wanted flattering studio portraits. In this way the archive was enriched with many unique portraits.
The collection is unique in its rich and organized archive. The archive serves as an orienting device- in time and in space- through it the viewer can identify events, people, places and know exactly when the photographs were taken.
Rudy Weissenstein used to say about himself that his photographs documented what his eyes saw. And indeed, through his camera's complimentary eye his love of people and culture, in and of themselves, is revealed. In particular his attraction to the country's landscapes and his identification with Zionism as an enlightened, just and advanced national project, providing social services to the Arab population and seeking a shared life with them, is evident. The uniqueness of the collection is in the fact that it documents big events and small change, important people alongside typical images of workers, laborers, settlers, urban average bourgeoisie and members of various communities. In this way, this he remained faithful to his goal to present the beautiful face of Israel's melting pot.
Pri-or PhotoHouse Website:
צלמניית "פריאור" נוסדה בתל-אביב בשנת 1940 על ידי רודי וַיסנשטַין, שעלה ארצה בשנת 1936. רודי החל לצלם בגיל שמונה והצילום היה תשוקתו ותחום עיסוקו כל ימי חייו.
נדמה כי בארבעים השנים הבאות ביקר ויסנשטין בכל פינה בארץ-ישראל הנבנית וליווה את התפתחותה ברגעים גדולים ובאפיזודות יום-יומיות. יומני העבודה של ויסנשטין מעידים על חריצותו הרבה, ותשלילי הצילומים מעידים על עינו החדה והרגישה ועל כבוד רב שרחש לבני דורו בוני הארץ מכל העדות והמגזרים, ובהם גם ערביי הארץ.


הוא תיעד בעדשת מצלמתו אירועים גדולים ופכים קטנים, אישים מפורסמים לצד פועלים ומתיישבים, חקלאים וגם בורגנים עירוניים מן השורה. בעין מצלמתו המחמיאה נגלית אהבתו לארץ ולנופיה וכן למפעל הציוני על כל גילוייו. עלייתם לקרקע של ישובי ספר לצד פיתוחה של תל-אביב ומפעלי התרבות הגדולים שלה; סלילת דרכים והנחת תשתיות לפיתוח המשק הישראלי, התפתחותו של צה"ל והקמתם של מוסדות הציבור. ויסנשטין לא הניח ידו גם מתיעוד מפעלי מדע, מוזיקה ותיאטרון בחברה הישראלית הצעירה, ובכך נותר נאמן למטרתו להציג את פניו היפות של כור ההיתוך הישראלי.
במשך כל השנים תפקדה הצלמניה כעסק משפחתי. לצד רודי הפעילה את הצלמניה רעייתו מרים, שהמשיכה בכך גם בשני העשורים שלאחר פטירתו בשנת 1992. לאחר פטירתה בשנת 2011, ממשיך נכדם בן פטר בהפעלת הצלמניה. כיום מדובר בעסק שדומיו פסו מזמן מן העולם. ככזה, הוא בולט כדוגמה ומופת לשימור חי של מורשת משפחתית ולאומית גם יחד.
הספרייה הלאומית חברה אל הצלמניה מתוך מטרה משותפת לאפשר לציבור גישה נוחה לנכס תיעודי זה. בשלב הראשון של הפרויקט, הכולל את שני העשורים הראשונים לפעילותו של ויסנשטין, בוצעה דיגיטציה איכותית של ארכיון התשלילים של הצלמניה בידי הצלם ארדון בר-חמא. גם המידע התיעודי על אודות התשלילים הועבר ממחברותיו של הצלם אל מערכות הספרייה ושם שויך אליהם מחדש. כך קמו לתחייה התצלומים הישנים והיו למאגר מידע מתקדם, נגיש וחופשי.