קריקטורה פוליטית בחתימת בן ריק שהתפרסמה בעיתון "חרות" ב-23 בספטמבר 1955, שלושה ימים לפני יום הכיפורים תשט"ז. כותרת הקריקטורה "סדר כפרות" רומזת למנהג הכפרות בערב יום כיפור. יש הנוהגים ביום זה לקחת תרנגול ולסובב אותו מעל ראשו של האדם בתפילה לפדיון נפשו. לאחר מכן נמסר התרנגול לשחיטה, וניתן לרוב כצדקה לעניים, או נפדה בכסף הנמסר לעניים, ונקרא "פדיון כפרות".
יש המקיימים את המנהג בדג או בכסף במקום בתרנגול.
בקריקטורה נראים שני תרנגולים ניצים בדמותם של דוד בן-גוריון ומשה שרת. מאחורי שני התרנגולים הניצים ניצבים על המסלול ארבעה תרנגולים אחרים ועליהם אותיות המפלגות: ב- מפלגת החזית הלאומית; פ- המפלגה הפרוגרסיבית; תו- אחדות העבודה; מ- מפ"ם. כל אחד מן התרנגולים ''לבוש'' בדמות המפלגה שאת ערכיה הוא מייצג: כובע ופאות למפלגה הדתית וכובע טמבל למפלגות הסוציאליסטיות.
כותרת הקריקטורה "סדר כפרות" מעידה על היחס של המאייר למערכת הפוליטית כאל לול תרנגולות, שבו היריבים מתנצחים זה עם זה כמו בקרב תרנגולים. עוד הקריקטורה רומזת לכך שאגב ההתנצחות ביניהם, הלול עצמו - כנראה הממשלה - נהרס, כפי שאפשר לראות מן הדלת השבורה. בתחתית הקריקטורה הכיתוב "איזה תרנגול ילך" רומז לנוסח סדר הכפרות שבו אומרים "זה התרנגול ילך למיתה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". בהקשר של הקריקטורה הכיתוב רומז לקרב הישרדות פוליטית בין בן-גוריון לבין שרת.
קריקטורה זו פורסמה בעקבות חזרתו של דוד בן-גוריון לממשלה לאחר פרישתו לשדה בוקר. ב-7 בדצמבר 1953 הודיע בן-גוריון על התפטרותו מן הממשלה ועל החלטתו לעבור להתגורר בשדה בוקר. במקומו נבחר פנחס לבון לשר הביטחון ומשה שרת לראש הממשלה. ואולם, בן-גוריון לא התנתק מן החיים הפוליטיים וחתר בהתמדה תחת שרת. מערכת הביטחון, ובראשה הרמטכ"ל משה דיין ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, עמדה כולה לימינו של דוד בן-גוריון.
בפברואר 1955 התפטר פנחס לבון מתפקיד שר הביטחון, ובן-גוריון נקרא למלא את התפקיד בממשלה שבראשה עמד משה שרת. ואולם, חילוקי הדעות בין שרת לבן-גוריון נמשכו, והשניים היו ליריבים מושבעים. בממשלה השביעית, שקמה ב-3 בנובמבר 1955, חזר בן-גוריון לתפקיד ראש הממשלה ומשה שרת לתפקיד שר החוץ, תפקיד שמילא מאז הכנסת הראשונה ועד התפטרותו ב-19 ביוני 1956.
ייתכן שהכינוי בן ריק שהמאייר חתם בו רומז לשירו של ביאליק "בני ריק ובטלה". בשיר זה מובעת ביקורת סמויה על הציונים המדיניים המדברים גבוהה גבוהה אך אינם עושים דבר. האשמה זו הפנתה תנועת העבודה גם נגד מפלגת חרות, שהעיתון "חרות" ייצג את השקפותיה. בקריקטורה זו מותחת תנועת החרות ביקורת נגדית על מפא"י, על שראשיה נאבקים זה בזה כמו תרנגולים.