תצלום של הברון אדמונד דה רוטשילד בביקורו בזיכרון יעקב בשנת 1925. התצלום צולם ליד שיח גדול ופרחים בגן המושבה ב־10 במאי 1925.
בתצלום נראה הברון רוטשילד לבוש בחליפה כהה, עניבת פרפר, משקפי שמש וקסדת שעם, כובע שהיה נפוץ במאה ה־19 בקרב כוחות צבא בריטיים ששירתו באזורים החמים של האימפריה. אשתו של רוטשילד, אדלהיד, עומדת לצידו. היא לובשת ז'קט וחצאית ארוכה, כובע, צעיף וכפפות, ונושאת מטריה ותיק. מאחורי הברון רוטשילד ורעייתו עומדים גברים ונשים לבושים במיטב מחלצותיהם לכבוד הצילום.
זיכרון יעקב הייתה המושבה השלישית שהקימו העולים בעלייה הראשונה. היא נוסדה ב־6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה ונקראה בהתחלה בשם "זמרין", על שם הכפר הערבי שאת אדמותיו רכשו המייסדים. לאחר שהמתיישבים נקלעו לקשיים, פרש עליהם הברון אדמונד דה רוטשילד את חסותו, וקרא למקום זכרון יעקב על שם אביו ג'יימס (יעקב).
הברון אדמונד דה רוטשילד, שנודע בכינוי "הנדבן הידוע", ביקר בארץ ישראל חמש פעמים. תצלום זה מנציח את הביקור החמישי והאחרון, שאותו ערך הברון בגיל שמונים בניגוד לעצת רופאיו. הוא ביקר בזיכרון יעקב, ביישובים החדשים שקמו בעמק יזרעאל, בפתח תקווה ובעיר תל אביב וזכה לכבוד רב. נכבדים ואזרחים מן השורה הביעו את הערכתם לתרומתו של הברון להחזקת המושבות ולפיתוחן.
הברון אדמונד דה רוטשילד היה התומך העיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. הוא פרש את חסותו על המושבות שהקימו העולים, שלח מומחים חקלאיים להדרכת המתיישבים, רכש אדמות ודאג להקמת מוסדות חינוך ודת. תמיכתו בהתיישבות בארץ ישראל נמשכה מאז שנת 1882 וגם לאחר שהעביר את החסות על המושבות ליק"א. בשנת 1934 נפטר הברון בשיבה טובה, ובשנת 1954 הועלו עצמותיו ועצמות רעייתו ארצה ונטמנו באחוזת הקבר של המשפחה, ליד זיכרון יעקב - היא רמת הנדיב.
