מפה של ארץ ישראל ששורטטה בדפוס א"ל מונזון בירושלים בשנת 1940 באמצעות שיטת "הדפס אבן" (ליתוגרפיה). בשיטה זו מטביעים מודל שהוכן מראש באמצעות חומרים כימיים שונים וכך יוצרים העתק של המודל על גבי נייר. על המפה מופיעים השמות של היישובים העבריים הגדולים בכל אזור, שמות של כפרים ערביים, מעיינות והרים מרכזיים וכן סימונים של רשת התחבורה הארצית. הכבישים מדורגים לפי סוגים כמו רכבות, כבישים סוג א' שעבירים לכלי רכב וכבישים סוג ב' המתאימים לבעלי חיים בלבד. גם גבולות הארץ משורטטים במפה.
במפה זו יש דגש על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לפני הקמת המדינה. בולט בה "ה־N ההתיישבותי", התיישבות שמטרתה יצירת רצף טריטוריאלי. ממטולה שבצפון דרך עמק הירדן ועמק יזרעאל עד חיפה, וממנה למישור החוף ויישובים לאורך הדרך לירושלים. המפה מתעלמת ממאות הכפרים שהיו קיימים בארץ ישראל בשנת 1940 ומתושביהם הערבים.
גם בשרטוט דרכי התחבורה המפה שמה דגש על ההתיישבות היהודית. אף שמסלולה של הרכבת עבור היישובים הערביים הגדולים היה משמעותי, מסלול הרכבת מסומן בפנים מישור החוף (בתוואי הדומה לכביש 6 של ימינו), כאשר רוב היישובים היהודים מצויים מערבה מתוואי הרכבת. המפה משורטטת עד לקו באר שבע ולא דרומה ממנה, כיוון שאין יישובים יהודים שהוקמו מעבר לקו זה.
עוד היבט מעניין במפה הוא גבולות הארץ. לפי המפה הגבול עובר במזרח לאורך קו הירדן, ובצפון הארץ הוא כולל גם את עמק החולה. בהרי הגליל העליון, הגבול נשען על החלוקה שנעשתה בהסכם הגבולות בין בריטניה לצרפת בשנות ה־20 ונכלל גם בתוכניות חלוקה מוקדמות כמו התוכנית של ועדת פיל (1937).
