כרזה שפורסמה בשנת 1904 בווילנה. במרכזה תמונת פרופיל יפה וגדולה של בנימין זאב הרצל ומצדדיה קינה הכתובה באקרוסטיכון של ראשי התיבות של השם תיאודור הרצל (טהעאר הערצעל בכתיב יידיש). את הקינה כתב נפתלי הרץ אימבר המכונה בכרזה "בעל התקווה". בתחתית הכרזה כותרת גדולה עם ציטוט חלקי של פסוק מקראי "ויבכו כל בני ישראל". את הכרזה הוציא לאור בית הספרים קצנלבוגן, הוצאת ספרים יהודית בווילנה.
הקינה מייחסת להרצל תכונות של מנהיג מורם מעם, שכל דאגותיו נתונות לעם ישראל ומבטאת את האבל הכבד של העם על פטירתו. הכותרת "ויבכו כל בני ישראל" מבקשת להשוות את האבל של העם על מות הרצל עם האבל על מות אהרון הכוהן שעליו נאמר "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל"(במדבר כ, כט). מחבר הקינה מכונה "בעל התקווה" על שם השיר שכתב לקראת הקונגרס הציוני החמישי. בתחילה דחה הרצל את ההצעה של אימבר שהשיר יהיה המנון התנועה הציונית, אך מאז הקונגרס השישי בשנת 1903, בעקבות המחלוקת על הצעת אוגנדה, הושר השיר "התקווה" בסיום כל קונגרס. בשנת 1933 היה "התקווה" להמנון הרשמי של התנועה הציונית ועם הקמת מדינת ישראל היה להמנון המדינה.
פעילותו של בנימין זאב הרצל להקמת מדינה יהודית החלה בשנת 1896 עם פרסום ספרו מדינת היהודים והסתיימה עם פטירתו בשנת 1904. ואולם, בשנים ספורות אלו הצליח הרצל להניח תשתית לתנועה הציונית ולהפיץ את הרעיון הציוני ברחבי העולם היהודי. הרצל הוא שהתווה את דרכה של התנועה, נפגש עם ראשי מדינות וייסד מוסדות להגשמת הרעיון בפועל, ועל כן נחשב "חוזה מדינת היהודים".
