תצלום בשחור לבן של במת הנואמים בטקס הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת החדש בירושלים בראש חודש מרחשוון תשי"ט, 14 באוקטובר 1958.
על במת הטקס יש שולחן מכוסה מפה עם בקבוקי שתייה ומיקרופונים. מאחורי השולחן יושבים יצחק בן צבי הנשיא השני של מדינת ישראל, והברונית דורותי דה־רוטשילד אשתו של הברון רוטשילד, שהוריש לאחר מותו סכום כסף נכבד לבניית משכן הכנסת החדש. מול הבמה יושבים אנשים לבושים בהידור. בצד השולחן עומד מנוף, ומסביבו עומדים אנשי מע"צ ואנשים במדים. רחבת הטקס מוקפת דגלי ישראל, וברקע רואים את שכונת שערי חסד עם המבנים הארוכים שמקיפים את השכונה. במרכז הבמה עומדות שתי אבנים גדולות לבנות ומסותתות.
בשנה הראשונה להקמת מדינת ישראל קיימה הכנסת את ישיבותיה בכמה מקומות בתחילה בתל אביב ואחר כך בירושלים עד שבמארס 1950 עברה לבית פרמין שבמרכז ירושלים. זה היה אמור להיות מקום זמני, אבל התכנון של בניין הקבע נמשך זמן רב מן המתוכנן, ובית פרומין היה למשכן הכנסת במשך שש עשרה שנה.
משכן הכנסת החדש תוכנן להיבנות ליד קריית הממשלה. בהתחלה חשבו לבנות את המשכן בתוך קריית הממשלה, אך בסוף הוחלט לבנות אותו מחוץ לקריה כדי לסמל את הפרדת הרשויות וגם משיקולים של הסדרי תנועה, אפשרויות הגישה של הציבור הרחב למבנה ושעות העבודה של הכנסת. ב־15 ביולי 1957 הוריש הברון ג'יימס דה־רוטשילד סכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג (כ־6 מיליון לירות ישראליות) למימון הבנייה. ולאחר בחירת האדריכל והחברה המבצעת הונחה ב־14 באוקטובר 1958 אבן הפינה.
השטח שעליו הוקם משכן הכנסת היה בבעלות הכנסייה היוונית־אורתודוקסית, ובשנת 1951 הוחכרו האדמות לקרן הקיימת לישראל למשך 99 שנים. בסוף המאה ה־20 רכשה מדינת ישראל מן הכנסייה את השטח שהמשכן בנוי עליו.
