בתצלום נראים גברים נשים וילדים שהגיעו זה עתה למושב גילת בצפון הנגב, אוקטובר 1954. צילם אדי הירשביין.
ליד העולים מונחים מזוודות וארגזי מסע רבים, והם מביטים בסביבתם. אחת הנשים חובשת כובע מצחייה ומחזיקה תינוק מכוסה בשכמייה. מסביבה שני פעוטות, אחד מהם חובש לראשו כיפה. הגבר שלידה, אולי בעלה, חובש מגבעת ומחזיק את מעילו בידו. האישה האחרת יושבת על אחד הארגזים, לרגליה נעלי עקב, והיא לבושה לבוש מודרני. מאחוריהם נראה איש מבוגר חובש כיפה גדולה וכן רכב - אולי הרכב שהביא אותם אל המושב.
מושב גילת הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מתוניסיה, ובהמשך הצטרפו אליו גם עולים ממרוקו, לוב ותימן. המשפחה שבתמונה היא אחת המשפחות שעלו בגל העלייה הראשון ממרוקו.
בשנים 1956-1948 עלו לישראל למעלה משמונים וחמישה אלף יהודים ממרוקו, הן ממניעים ציוניים והן בשל החשש מפרעות בעקבות הניצחון של ישראל במלחמת העצמאות. ואולם, בשנים 1951–1952 הגבילה מדינת ישראל את העלייה מצפון אפריקה, ורק צעירים, בריאים וכאלה שהיו להם משפחות בארץ הורשו לעלות. השינוי במדיניות הזו החל בשנת 1953 לנוכח הירידה במספר העולים לארץ, התגברות הירידה וההחמרה במצב היהודים במרוקו. בשנת 1954 התגבר הטרור במרוקו, ובשנת 1955 אף היה חשש שהשלטון במרוקו יאסור על עליית יהודים. בעקבות זאת הוחלט להעלות לאלתר כשלושים וחמישה אלף יהודים ממרוקו.
