סדרה של שש קריקטורות מאת דוש תחת הכותרת "לא יאומן כי יסופר ב־2067". הסדרה פורסמה בעיתון "מעריב" מיד לאחר מלחמת ששת הימים במוסף סוף השבוע "ימים ולילות" ב־23 ביוני 1967. בסדרה זו תיאר דוש בצורה קומית־סטירית כיצד הוא צופה את המציאות החברתית והפוליטית בישראל ובעולם כמאה שנים לאחר מלחמת ששת הימים. בדרך זו שיקף דוש את הלכי הרוח שרווחו בישראל לאחר המלחמה.
בקריקטורה הראשונה מתואר נשיא מצרים גמאל עבד א(ל)נאצר רודף אחרי מזכ"ל האו"ם או־טאנט וצועק לעברו "אתה אשם בכל!". טאנט נכנע לתכתיב של נאצר והורה על נסיגת כוחות האו"ם מחצי האי סיני. צעד זה אפשר לצבא מצרים להשתלט על עמדות האו"ם ולסגור את מצרי טיראן בהוראת נאצר. בעקבות מהלכים אלו הכריזה ישראל מלחמה, שהסתיימה בתבוסת מצרים.
בקריקטורה השנייה מתואר מורה להיסטוריה הנוזף בתלמידו המבויש ומטיח בו "טמבל שכמותך! 'מוטה' גור אינו כינויו של מתתיהו החשמונאי!". הקריקטורה מלמדת על היוקרה הרבה שזכה לה מרדכי (מוטה) גור, שפיקד במלחמה על החטיבה שכבשה את העיר העתיקה של ירושלים. גור התפרסם בהכרזתו "הר הבית בידינו". לימים, טען דוש, ייזכר גור כמפקד עטור תהילה, וילדי ישראל עוד יבלבלו בינו לבין דמותו המיתית של מתתיהו החשמונאי. ייתכן שיש בקריקטורה זו גם ביקורת על שימור והנחלת הזכרון ההיסטורי ועל הדור הצעיר המוצג בבורותו.
בקריקטורה השלישית מתוארים שני אנשים המרכלים על משה דיין "הזקן שוב מאיים בהתפטרות!..." הקריקטורה מגחיכה את דיין הקשיש כמי שעודנו נוקט צעדים קטנוניים כדי לגרוף הון פוליטי.
בקריקטורה הרביעית מתואר איש זקן המספר בגאווה לנכדו על אירועי מלחמת ששת הימים. ברקע מוצגת מפה היסטורית המדגימה את מסע הכיבושים המזהיר של ישראל במלחמה. הילד אומר "סבא, אל תגזים! זה לא ייתכן!..." דוש חושף את הלך הרוח המרכזי ששרר בציבור הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים - גאוות ניצחון ואופוריה ומדגים כיצד נבנה מיתוס הניצחון ההירואי במלחמה מיד עם סיומה.
בקריקטורה החמישית מתואר כינוס של המפלגה הקומוניסטית, ובו הנואם קורא למאזיניו "חברים! אל נחזור חלילה על החטאים של קוסיגין ושות', אשר התנהגותם האווילית והמבישה בשנת 1967..." הקריקטורה מותחת ביקורת על המדיניות שניהל ראש ממשלת ברית המועצות אלכסיי קוסיגין במזרח התיכון. מדיניותו הפרו־ערבית המובהקת נתפסה בעיני המפלגה הקומוניסטית ככישלון חרוץ לאור תבוסת מדינות ערב במלחמה.
בקריקטורה השישית מתואר ילד ירדני רועה צאן המספר לחברו "לא תאמין, אבל הסבא שלי היה מלך עד שעשה איזו שטות גדולה! ..." ובה דוש מבקר את מדיניותו של חוסיין, מלך ירדן שכרת ברית עם נאצר וצבאו נחל תבוסה מרה במלחמה. לפי דוש, כסאו של המלך עתיד ליפול, וזכרו יימחה כמעט לגמרי מן ההיסטוריה של האזור.
