נושא הכתבה הזו, שהתפרסמה בעיתון "קול העם" בשנת 1949, הוא הסכנה אשר נגרמת לתושבים בעקבות פיזור האשפה בקרבת העיר תל אביב והפעולות האפשריות לצמצום סכנה זו.
הכתבה מתארת מצב אשר לפיו בכל יום כמויות אשפה גדולות מושלכות בשטחים הפתוחים שבסביבת מקווה ישראל. תהליך שרפת האשפה מפיץ ריחות רעים ועשן סמיך, ואלו בתורם נישאים ברוח וגורמים לפגיעה באיכות חיי התושבים הגרים בסביבה ובבריאותם.
בהמשך הכתבה נידונות השיטות האפשריות לטיפול בבעיית הפסולת ומוצגות יתרונותיה ומגרעותיה של כל אחת מהן. בין השיטות המוצעות שרפת האשפה, הפיכתה לזבל אורגני או מילוי שקעי קרקע באשפה. הכתבה אינה ממליצה על שיטה מסוימת לסילוק הפסולת, אך קוראת לרשויות לפעול להרחקת מטרד הריח והזוהמה מן העיר. עוד מצוין בכתבה כי בעיה זו אינה נחלתה הבלעדית של העיר תל אביב, וכי כל מי שייסע להרצליה ייווכח כי מרמת גן ועד תחנת הרכבת ערמות אשפה רבות בוערות ומעלות צחנה. הכתבה תוהה כיצד אפשר לחנך את הציבור לשמור על ניקיון הרחובות, הגנים והחצרות בעוד הציבור רואה שהרשויות עצמן שופכות אשפה ומערימות אותה כמעט עד פתח ביתם.
הכתבה מסתיימת בהבטחה של עיריית תל אביב להקים בין הכפרים סאקה וחיריה מגרש לסילוק אשפה, אך החשש הוא כי כל עוד לא ייעשה שינוי באופן השלכת הפסולת באתר זה, תישאר על כנה בעיית הריח והעשן. לפיכך נקרא הציבור להעלות בעיה זו על סדר יומה לא רק של הרשות המקומית, אלא אף של הכנסת, שהרי זו בעיה היגיינית ציבורית בקנה מידה ארצי.
"קול העם" היה עיתונה של המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל מאז 1937. העיתון התאפיין בקו חברתי קיצוני והתפרסמו בו מאמרי ביקורת חריפים נגד מפא"י ומוסדות היישוב.
