בגלויה תצלום של שישה ילדים לבושים בלבוש אירופי, חבושים בכובעי קש ומחזיקים בידיהם מעדרים ושתילים. אין בגלויה תאריך אבל הקישור בין מנהג הנטיעות ובין ט"ו בשבט עשוי לעזור לתארך אותה, שכן טקס הנטיעות הראשון בארץ שנערך בט"ו בשבט התקיים בשנת 1907 בבית הספר "מקווה ישראל".
ט"ו בשבט הוא מועד שאינו מופיע בתורה, ומנהגיו השתנו לאורך הדורות. במשנה יום זה נחשב היום הקובע את מניין שנותיו של העץ. פרי שהבשיל לפני ט"ו בשבט נחשב פרי של השנה הקודמת, בעוד פרי שהבשיל לאחר ט"ו בשבט נחשב פרי של השנה הבאה. לגילו של הפרי חשיבות בקיום מצוות מעשרות.
בתקופת הגאונים החלו לציין את ט"ו בשבט באופן חגיגי, וחוברו תפילות ופיוטים מיוחדים לכבוד החג. במאה ה־12 החל להתפשט מנהג אכילת הפירות, הנוהג גם בימינו, ולפיו נוהגים לאכול פירות שונים ובהם פירות משבעת המינים. במאה ה־17 התפתחה בקרב המקובלים בצפת מסורת של "סדר ט"ו בשבט", שלפיו אוכלים שלושים מיני פירות ושותים ארבע כוסות יין.
מנהגי ט"ו בשבט המשיכו להתפתח גם במאה ה־20. בתקופת העלייה השנייה, בעידוד הקרן הקיימת לישראל, החל מנהג הנטיעות, שהפך מאז לסימן ההיכר של החג. לאחר קום המדינה, החג נהיה מזוהה עם השמירה על הטבע ואיכות הסביבה.
הגלויות של חברת ''לבנון'' צולמו בארץ ישראל, אך קהל היעד שלהן היה יהודי מזרח אירופה ומרכזה, ועל כן הגלויה מלווה גם בכיתוב בגרמנית. אוסף גלויות "לבנון" נתרם לספרייה הלאומית בשנת 1939 על ידי העורך הראשי של ההוצאה מר בנימין מינץ מוורשה.
