פנקס לחייל שהדפיס משרד הביטחון עם שירו של נתן אלתרמן "על זאת" ותגובתו של דוד בן־גוריון. לבקשתו של בן־גוריון הופץ הפנקס בנובמבר 1948 במאות אלפי עותקים.
שירו של אלתרמן עוסק בפשע מלחמה. הוא מתאר חייל צעיר במלחמת השחרור שיורה שרירותית בעובר אורח זקן. השיר מתאר בסרקזם את "גבורתו" של הנער ואת הניסיון הציבורי להמעיט בחשיבות האירוע ב"כיבוס מלים", ביחס קליל, בסלחנות, בהצדקות של נקמה ובטענה כי זהו אירוע נקודתי במלחמה מפוארת. המשורר עונה לכל אלו באופן ברור כי זהו רצח ופשע מלחמה, וכי אסור להתעלם ממקרים כאלה. הוא אף טוען כי אם החברה לא תגיב למקרים כאלה בחומרה, היא תיחשב שותפה להם.
אלתרמן מצדיק את המלחמה ומכיר באכזריותה, ואולם, דווקא משום כך הוא תובע הקפדה מוסרית חדה וברורה. אלתרמן אף מביע את דעתו על תפקידה של השירה בעת מלחמה. לטענתו, אסור לשירה להישאר במחוזות הפטריוטיים ורק להלל את המלחמה – עליה גם לבקר את העוולות. אלתרמן דורש מן החיילים "להתגונן" לא רק מפני האויב, אלא גם מדעת הקהל הסלחנית ולעמוד במדדים מוסריים ראויים. הוא מסיים את שירו בקביעה כי מוסר מעיד על עוצמה ולא על חולשה, וצבא שמסוגל להתמודד עם שבעת צבאות ערב, יכול לעמוד גם מול ביקורת חיצונית.
לשיר מצורף מכתבו של בן־גוריון לאלתרמן שנכתב בעקבות השיר. בן־גוריון משבח את אלתרמן על אומץ ליבו המוסרי ואף מוסיף כי ללא המצפון המוסרי לא נהיה ראויים להישגי המלחמה. הוא אף מוסיף כי ה"טור" (השיר) שכתב אלתרמן, עולה בתרומתו על כל "טור" משוריין (יחידת שריון) שיש לצה"ל. הוא מבקש את רשותו להדפיס את השיר ולחלקו לאנשי הצבא.
השיר פורסם לראשונה ב"טור השביעי" – טור שבועי שכתב אלתרמן בעיתון "דבר" (ולפרקים ב"הארץ"), ובו הגיב אלתרמן על ענייני השעה. הטור "על זאת", הופיע ב־19 בנובמבר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות. תאריך מכתבו של דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הזמנית - רק יומיים לאחר הפרסום בעיתון - מעיד על ההד שהיה לשיר. לא ידוע לאיזה אירוע אלתרמן רומז בשיר, ויש על כך דעות שונות.
