רחל בלובשטיין עברה להתגורר בתל אביב לאחר שנתגלתה אצלה מחלת השחפת, שנחשבה אז מחלה מדבקת וחשוכת מרפא היא נאלצה לעזב את את קבוצת דגניה וחיה בבדידות בתל אביב בדירה קטנה הסמוכה לים. רק חברים מעטים הגיעו לבקרה. על התצלום הקדשה לבן ציון ישראלי.
רחל נולדה ברוסיה בשנת 1890 ועלתה לארץ ישראל בשנת 1909 בימי העלייה השנייה. היא הצטרפה לחוות העלמות, חוות הלימוד הראשונה לצעירות שייסדה חנה מייזל. בשנת 1913 יצאה רחל ללמוד חקלאות בצרפת ולאחר מלחמת העולם הראשונה עלתה שוב לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה.
אהבתה של רחל לכינרת ולעבודת האדמה מוצאת ביטוי ברבים משיריה כמו גם געגועיה לחברי הקבוצה. בשיריה תיארה גם את דלותה, את אהבותיה הנכזבות ואת הרגעים היפים שזכרה בימי בדידותה. בתצלום זה רחל יושבת במרכז, היא מחזיקה ספר והבעת פניה מיוסרת.
רחל נפטרה בשנת 1931 בהיותה בת ארבעים ונקברה בבית הקברות בכינרת כמו שביקשה בשיר "אִם צַו הַגּוֹרָל לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ – תִּתְּנִינִי, כִּנֶּרֶת, לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ".