מכתב של רחל בלובשטיין המשוררת לבן ציון ישראלי המבטא את מצוקתה ובדידותה בעת מחלתה, אוסף בן ציון ישראלי, 1925.
רחל מבקשת מבן ציון לבוא לבקרה בבית החולים, כי היא רוצה לתת לו במו ידיה שיר שכתבה לו. בעיזבונה של חיה ישראלי נמצא השיר מצורף למכתבה של רחל:
"קוֹלֵך לָחַשׁ: עִמְדִי מִנֶּגֶד נָטִיתִי ראשׁ וְאֶעֱבר,
צָחֲקָה כִּנֶּרֶת בִּדְמִי-שֶׁקֶט אֶל מוּל תּוּגַת-הַבּוֹר.
רַחַשׁ רוּחַ עַל מַצֶּבֶת שָׁר בָּעֳפָאִים...
נְשִׁיקָתֵךְ יְפַת-הַמָּוֶת שְׁלוּחָה אֶל הַחַיִּים".
רחל בלובשטיין הייתה משוררת ישראלית שנולדה ברוסיה בשנת 1890 ועלתה לארץ ישראל בשנת 1909 בימי העלייה השנייה. היא הצטרפה לחוות כינרת, חוות הלימוד הראשונה לצעירות שייסדה חנה מייזל. בשנת 1913 יצאה רחל ללמוד חקלאות בצרפת ולאחר מלחמת העולם הראשונה עלתה שוב לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה.
אהבתה של רחל לכינרת ולעבודת האדמה מוצאת ביטוי ברבים משיריה. רחל מתארת במכתב תמונה פסטורלית שבה היא ובן ציון יושבים על חוף הירדן בשבת קסומה בחג הפסח. רחל פונה לבן ציון "האם נח [נוח נפתולסקי, חבר משותף] לא אמר לך כי אנוכי פה, וכי תבוא לבקרני, כי ביקור חולים מצווה היא".
לאחר שהתגלתה אצלה מחלת השחפת, נאלצה רחל לעזוב את הקבוצה, ושנותיה האחרונות עברו עליה בבדידות ובייסורים. רבים משירי רחל נכתבו אחרי שכבר חלתה, והם מבטאים את הרגש החם שחשה אל נופי הכינרת ואל עבודת האדמה ואת געגועיה לחברי הקבוצה.
אחד מהם היה בן ציון ישראלי, חלוץ מרחובות שעבד גם הוא בחצר כינרת והיה בקשר עם ברל כצנלסון, זלמן שז"ר ועם רחל.
רחל נפטרה בשנת 1931 בהיותה בת ארבעים ונקברה בבית הקברות בכינרת כפי שביקשה בשיר "אִם צַו הַגּוֹרָל לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ – תִּתְּנִינִי, כִּנֶּרֶת, לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ".