כתבה שפורסמה בעיתון "דבר" ב־3 בדצמבר 1962 לקראת מבחן הסקר לכיתות ח' שייערך בסוף השבוע.
לפי הכתבה ייבחנו בסוף השבוע 43 אלף תלמידי כיתות ח' במבחן הסקר. הכתבה מפרטת את מבנה השאלון, אופיין ומספרן ואת נושאי הלימוד המשתנים משנה לשנה. לפי הכתבה, אחד החידושים בשנת 1962 הוא שיהיו שני שאלונים שונים של מבחן כדי למנוע העתקות. עוד חידושים יהיו תוספת זמן לתשובות והפחתה של מספר השאלות, חלקן שאלות פתוחות וחלקן שאלות בחירה. הכתבה מפרטת גם מהם נושאי הלימוד שעליהם ייבחנו התלמידים בשנת 1962: הבנת הנקרא, חשבון והנדסה וחומר נוסף לבחינת כושרם השכלי. עולים חדשים יהיו פטורים מבחינות אלו, והתמיכה בהם תלויה בהמלצת בית הספר. נקודה חשובה שהכתבה מציינת היא מעמדו של בית הספר בהחלטה על עתידו של התלמיד. לפי הכתבה, לציונים של התלמידים בבית הספר ולמבחן הארצי בחיבור שעבר התלמיד יינתן משקל רב בהחלטה על זכותו לקבל תמיכה כספית מן המדינה. החלטה זו לא תתקבל רק על סמך מבחן הסקר, וגובה התמיכה ייקבע בידי הרשויות המקומיות.
משנת 1955 עד 1972 נערך במדינת ישראל מבחן ידע כללי לכל תלמידי כיתות ח'. בשנים האלה הסתיימו הלימודים בבית הספר היסודי בכיתה ח'. השלב הבא היה ארבע שנות לימודים בבית הספר תיכון עיוני או מקצועי. (מבנה זה השתנה בשנת 1968 עם הרפורמה: הקמת חטיבות ביניים ויצירת מערכת חינוך תלת־שלבית: שש שנים בבית ספר יסודי, שלוש שנים בחטיבות הביניים ושלוש שנים בחטיבה העליונה). לפני השינוי החינוך היסודי היה חינם, בעוד הלימודים בתיכון עיוני עלו כסף רב. מבחן הסקר קבע למעשה את עתידם הכלכלי והחברתי של התלמידים. הוא התיימר לקבוע מיהו תלמיד מוכשר וראוי להמשיך בלימודים עיוניים ולקבל לצורך זה מלגת לימודים ומי לא. מי שנכשל ולא עבר את המבחן פנה לחינוך מקצועי או שנפלט ממערכת החינוך. אלו שנכשלו אך היו בעלי אמצעים יכלו להרשות לעצמם ללמוד בכל זאת בחינוך העיוני. התלמידים הנבחנים לא קבלו ציון על מבחן הסקר אלא רק תשובה אם עברו או לא עברו אותו.
רוב ניכר של תלמידים בתיכונים העיוניים השתייך למעמד סוציו־אקונומי הגבוה וליוצאי ארצות המערב. לעומת זאת בתיכונים המקצועיים השתייכו רוב התלמידים למעמד סוציו־אקונומי נמוך והיו מיוצאי ארצות צפון אפריקה ואסיה. עובדה זו הייתה אחד הנימוקים של המתנגדים לקיומו של המבחן. עוד טענות היו נגד יעילות המבחן, החרדות שהוא יוצר בקרב התלמידים והתחרות בין בתי הספר, עד שבשנת 1972 הוחלט לבטל את המבחן.
מאז ביטול הסקר ניסתה מערכת החינוך דרכי מדידה שונות של הישגי התלמידים. אחת מהן היא בחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית), שבניגוד למבחני הסקר לא מתקיימות רק בכיתה ח' אלא מתפרסות לאורך כל שנות בית הספר היסודי וחטיבות הביניים. ואולם, גם מבחנים אלו מעוררים מחלוקת, שכן לא אחת הם מלווים בתופעות שליליות מתוך רצון להעלות את ההישגים בכל מחיר.
