בנימין זאב (תאודור) הרצל (1904-1860) היה חוזה מדינת היהודים ומייסד ההסתדרות הציונית העולמית. את הפריט פרסם סניף המורים בירושלים בשנת תרע"ח ביום פטירתו של הרצל בכ' תמוז.

בפריט זה הרצל פונה אל הדור הצעיר במעין צוואה. הוא רואה בהם את ממשיכי הציונות, שהיא בעיניו אידאל אין סוף. לפי הרצל הרעיון הציוני איננו מצטמצם בהשגת מקלט בטוח לעם היהודי, ולכן היא תמשיך גם לאחר שהעם היהודי יתיישב בארצו. מהות הרעיון הציוני בעיניו היא השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית. הרצל קורא לצעירים לחזק את הרוח והגוף משום שהעם היהודי זקוק לידיעותיהם ולכוחותיהם. בצד ימין של הפריט תמונת הרצל ומתחתיה הכיתוב "אם תרצו אין זאת אגדה". אמרה זו מופיעה בספרו של הרצל "אלטנוילנד". הרצל כתב "אם תרצו אין זו אגדה... אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה ויישאר אגדה". 

בנימין זאב הרצל היה היהודי הראשון שניהל משא ומתן עם ממשלות העולם על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. התפקיד החשוב ביותר שמילא הרצל בתולדות הציונות היה הקמתה של התנועה הציונית ומוסדותיה, ורובם קיימים עד היום.

בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים" ובו תיאר את הדרך להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. הרצל האמין כי יש להשיג זיכיון, רישיון או כתב זכויות מדיני מטעם השלטון העו'תמאני ורק לאחר מכן להתחיל להתיישב בארץ. הרצל היה משוכנע כי רק הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל, המולדת ההיסטורית שלו, תפתור את מצוקת היהודים.

באוגוסט 1897 הצליח הרצל לכנס מאתיים צירים מכל תפוצות הגולה בעיר בזל בשווייץ לקונגרס הציוני הראשון. בקונגרס זה הוא ייסד את ההסתדרות הציונית העולמית ועמד בראשה. עוד שישה קונגרסים התקיימו בחייו של הרצל, והוקמו בהם מוסדות התנועה.

בשנת 1902 פרסם הרצל רומן בדיוני בשם "אַלְטְנוֹילַנְד" (ארץ ישנה -חדשה). ברומן זה הוא תיאר את ארץ-ישראל כפי שתיראה בשנת 1923 ואת החברה האידאלית הצודקת והשוויונית שתקום בה.

הרצל נפטר ביום כ' בתמוז תרס"ד (1904) ונקבר בעיר וינה. בשנת 1949 מימשה ממשלתה של מדינת ישראל הצעירה את צוואתו של הרצל: עצמותיו הובאו לארץ-ישראל ונטמנו בהר הרצל בירושלים.

הפריט נמצא באוסף אברהם שבדרון בספרייה הלאומית. בתיק: גלויות שונות עם דיוקנאות של הרצל, שהופקו על ידי ארגונים וחברות שונות.