נחמן סירקין נולד בשנת 1867 בעיר מוֹהִילוֹב שבדרום רוסיה, למשפחה מן המעמד הבינוני. בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי, ובנעוריו למד בגימנסיה הרוסית במוהילוב. בנעוריו נעשה משכיל יהודי־רוסי, שנמשך גם אל תנועת חיבת ציון וגם אל חוגים רוסיים מהפכניים.

בשנת 1888 עזב סירקין את רוסיה. תחילה חי בלונדון ואח"כ עבר לברלין, שם למד באוניברסיטה כלכלה ופילוסופיה והיה פעיל בחוגי הסטודנטים הציונים הראשונים בברלין.

בשנת 1897 השתתף סירקין בקונגרס הציוני הראשון וכבר אז התבלט כציוני סוציאליסט. בשנת 1898, כשנתיים לאחר שהרצל פרסם את ספרו ''מדינת היהודים'', פרסם סירקין חוברת בגרמנית בשם ''הבעיה היהודית ומדינת היהודים הסוציאליסטית''. בחוברת זו הביע את דעתו שהשנאה ליהודים תלך ותגבר ככל שתתחזק מלחמת המעמדות. סירקין חזה את עלייתה של מפלגה פשיסטית אנטישמית באירופה, עשרים שנה לפני עליית הנאציזם.

בכתביו תקף סירקין את הסוציאליסטים היהודים שאינם ציונים. לדעתו, התנהגותם דומה לזו של הבורגנות המתבוללת: גם הם מתנכרים לערכי היהדות ולשורשיהם הלאומיים הייחודיים. לסירקין היה ברור שהציונות חייבת לאמץ פתרון סוציאליסטי לבעיה היהודית ולהקים מדינה סוציאליסטית שוויונית – "אין הציונות אפשרית בלי הציונות הסוציאליסטית".

בקונגרס הציוני השישי היה סירקין בין התומכים בהצעת אוגנדה וזמן מה תמך ברעיון של הקמת מדינה ליהודים בכל טריטוריה שתוצע להם. 

בשנת 1907 היגר לארה"ב, זנח את הטריטוריליזם והצטרף לתנועת פועלי ציון. משנת 1907 ועד מותו בשנת 1924 היה סירקין מראשי הסניף האמריקני של פועלי ציון.

בשנת 1951 הובאו עצמותיו לישראל, והוא נקבר בבית הקברות על שפת הכינרת. על שמו המושב כפר סירקין, ליד פתח תקוה.

להרחבה עיינו באתר האבות המייסדים של הציונות – חזון ומעשה.