מפת ארץ ישראל, תנ"ך אויפשיץ יעקב, וינה 1816.
מפה של ארץ ישראל המבוססת על מפה קדומה בלטינית, עם ציורים. בצד שמאל כיתוב בעברית: "מפה של ארץ הקדושה כמו שהיא בתנ"ך מפורשה ובאיזה מקומן בדברי חז"ל לדרושה. נעתקת מלשון לטיין ללה"ק ע"י יעקב אוישפיץ מאובן ישן, בהסכמת אדמ"ן הגאון האמיתי אב"ד ור"מ דקהילתנו, כבוד מו"ה משה מינץ ני' נצח וחוק חוקה שאל יעוז אייט להשיטג גבולו של המעתק והשומע לו ישיג ששו ןושמחה באות נפשו אמן: שנה הקע"ו לפק". מתחת לכיתוב המילים: Cum Priv.S.C.Majest.
במפה חלוקת הארץ לשבטים ושמות ערים בעברית בכתב אשורי ובכתב רש"י. במפה מתוארות ערים אזוריות גדולות כגון ירושלים, חברון, שומרון ומגידו, המסומנות באיור של מבנים מרובים, וערים קטנות יותר כגון רמות, אפקה, בית שמש, בית חורון, גבע, בית אל ואחרים, המסומנות באיור של מבנים מועטים. מחוץ לגבולות הנחלות אין כמעט ציון של ערים אלא רק שמות העמים היושבים בכל אזור. במפה מסומנים גם נחלים ראשיים ודרכים חשובות וכן סימון של גבולות הנחלות בצבעים שונים. באזור ים המלח (כתוב "ים המלה") מופיעות סדום, ואמורה (כך במקור) הצבועות כשהן עולות באש, על פי המסופר בספר בראשית. מיקומי האתרים הגיאוגרפיים אינם מדויקים כלל, לדוגמה: הר החרמון מופיע מדרום־מערב לכינרת בנחלת שבט יששכר.
במפה רשת קואורדינטות וקנה מידה. בצד ימין מקרא לסוגי הערים: עיר מלוכה, עיר מקלט, עיר לוי, עיר ישראל. בצד שמאל למעלה מופיעה טבלה עם שם המפה ופרטים נוספים, ולידה ציורים ושושנת הרוחות. בציורים נראים שני אנשים: הימני מייצג את יהושע, לבוש שריון רומאי ומחזיק דגל עם סמלי השבטים בידו. מימינו מצוירת השמש ומובא הציטוט "שמש בגבעון דום", רמז לנס שאירע בימיו. משמאלו הדמות המייצגת את אלעזר הכהן. אלעזר לבוש בבגדי הכוהן הגדול אפוד ומצנפת. מאחוריו מנורה, כלי לקטורת, לוחות הברית ושה. מעל הדמויות מצוירים עמוד הענן ועמוד האש שליוו את בני ישראל במסעותיהם במדבר.