בכרזה שפרסם אליעזר בן יהודה בשנת 1899 מביאה ככתבה וכלשונה ידיעה שהתקבלה במברק מיוחד מפריז. לפי הכרזה, תינתן חופשה לדרייפוס על פי החוק ובקרוב הוא יצא לחופשי.

כותרת הכרזה: דרייפוס יהיה חופשי
כותרת משנה: תלגרם (מברק) מסופרנו (העיתונאי) א. לוּדְוִיפּוֹל. 
באותיות קטנות רשום פריש (פריז), תאריך המברק ושעת כתיבתו.
שולח המברק הוא אברהם לוּדְוִיפּוֹל שהיה עיתונאי, מתרגם עברי ופעיל  ציבור ציוני.

לפי הכרזה, סיבת השחרור היא העובדה שדרייפוס היה אסור לפני המשפט בתנאים קשים יותר מאלה שנגזרו עליו. אין בכרזה אזכור לעובדה ששחרורו של דרייפוס הושג בזכות מאבק ציבורי שנמשך כמה שנים והסעיר את החברה בצרפת.

ראשיתה של פרשת דרייפוס בשנת 1894 כאשר המודיעין של צבא צרפת חשף איגרת ובה פירוט של מסמכים צבאיים חסויים שנשלחו לשגרירות גרמניה, יריבתה של צרפת. החשד נפל על אלפרד דרייפוס, הקצין היהודי היחיד במטה הכללי, ועל סמך ראיות מזויפות הוא הועמד לדין. דרייפוס הורשע בבגידה ונידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.

אחיו מתייה דרייפוס ואנשים נוספים ובהם הסופר אמיל זולא  פעלו לשחרורו של דרייפוס. הם ראו בפרשה כתם על צרפת, שחרתה על דגלה את עקרון השוויון. בזכות מאבקם זכה אלפרד דרייפוס באוגוסט 1899 למשפט חוזר. גם הפעם הרשיעו השופטים את דרייפוס, אך נשיא צרפת החליט להעניק לו חנינה. רק בשנת 1906 טוהר דרייפוס מכל אשמה.