הכרזה שפרסמה עיריית תל אביב ב־21 במארס 1943 קוראת לביטול שעשועים בחג הפורים בעקבות הידיעות שהגיעו מפולין על מאבקם המר של היהודים בגטו ורשה.

הכרזה מתארת את התקוממות היהודים בגטו ורשה והצלחתם להרוג שבעים גרמנים. היא מתארת כיצד הגרמנים שבאו לחסל את היהודים שנותרו בגטו נתקלו בהתנגדות נמרצת. בקרבות נהרגו מאות יהודים וגם כמה ממנהיגי המרד. לאחר דיכוי המרד נשלחו ששת אלפי יהודים "בכיוון בלתי ידוע". בעקבות הידיעות האלה החליטה העירייה "לאות אבל וסולידריות, לאסור ולהפסיק בפורים זה כל הצגות בבתי השעשועים, הקולנוע והתאטרון". הכרוז מסתיים במילים: "בל ישמע היום קול שמחה וששון בעירנו!".

ההתקוממות היהודית בגטו ורשה הייתה הראשונה שאירעה בעיר באירופה הכבושה. קדמו לה מרידות בכמה מן הגטאות שהוקמו בערי השדה, מקצתן ספונטניות. רוב יהודי גטו ורשה כבר גורשו ממנו בקיץ 1942. הנותרים, שהבינו מה צפוי להם, הצטרפו לארגוני המחתרת שהחלו לפעול בגטו: הארגון היהודי הלוחם – אי"ל והארגון הצבאי היהודי – אצ"י. המרד פרץ ב־18 בינואר 1943, והוא היה שלב מכריע בתולדות ההתנגדות בגטו.
העובדה שהאקציה בינואר נפסקה אחרי ארבעה ימים עודדה את יהודי הגטו, ומעתה הם לא התייצבו מרצונם בנקודות האיסוף והחלו בהכנות לקראת המשך המרד. השלב השני והאחרון של ההתנגדות היהודית בגטו ורשה החל ב־19 באפריל 1943 והסתיים ב־16 במאי 1943 עם חיסולו הסופי של הגטו.

מן הכרזה אנו למדים שהידיעות על המרד בינואר הגיעו לארץ ישראל כחודשיים לאחר התרחשות האירועים. למרות המרחק, חוסר הוודאות והיעדר התקשורת הגיע לציבור בארץ מידע על השואה באירופה. הכרזה גם מלמדת שהיישוב חש סולידריות ודאגה. עשרות אלפים מבני היישוב התגייסו לשורות הצבא הבריטי והשתתפו בלחימה נגד גרמניה.