ידיעה קצרה שפורסמה בעיתון "מעריב ב־6 בנובמבר 1956 על מה שאירע שבוע קודם לכן בכפר קאסם. הידיעה מדווחת לקונית כי "מספר אזרחים ערביים נהרגו ונפצעו ביום ב' בשבוע שעבר".
טבח כפר קאסם היה אחד האירועים הקשים בתולדות מדינת ישראל. ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, הרגו חיילי יחידה של משמר הגבול ארבעים ותשעה מתושבי הכפר: גברים, נשים וילדים שחזרו לעת ערב מעבודתם בשדות.
הרקע לפרשה היה העוצר הצבאי שהוטל על הכפרים הערביים באזור המשולש לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. ביום שהחל מבצע קדש הוקדמה תחילת העוצר לשעה חמש אחר הצהריים. הפועלים שחזרו לבתיהם בכפר קאסם לאחר השעה חמש, לא ידעו שהעוצר כבר החל. אנשי משמר הגבול פקדו על הפועלים שביקשו להגיע לבתיהם בכפר לעצור, זיהו אותם כתושבי הכפר וירו בהם למוות. לדבריהם, הם פעלו על פי פקודה.
תגובתה הראשונה של ממשלת ישראל לטבח הייתה ניסיון להסתירו באמצעות איסור על הכניסה לכפר והטלת צנזורה. ואולם, כעבור שבוע התפרסמה הפרשה בעיתונות, וכעבור שישה שבועות הודיעה הכנסת על הקמת ועדת חקירה. אנשי משמר הגבול שהיו מעורבים בפרשה הועמדו למשפט בבית דין צבאי. החיילים טענו להגנתם כי ביצעו את המעשה על פי פקודה שקיבלו ממפקד המחלקה שלהם, ולפיה יש לירות ללא הבחנה בכל מי שיימצא מחוץ לביתו לאחר הטלת העוצר. בפסק דינו הגדיר השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל כל חייל לסרב לציית לה. הלוי קבע כי סימן ההיכר ל"פקודה בלתי חוקית ּבעליל" הוא ש"ּדגל שחור" מתנוסס מעליה, כלומר שברור לכל אדם באשר הוא אדם שאין לבצע מעשה זה.
לימים הסביר הצנזור הראשי שהסיבה להסתרת האירוע מהציבור הייתה החשש לפגיעה במורל החיילים הישראלים בעת הלחימה במבצע קדש, וכן היה חשש שפרסום הידיעה ברבים יוביל להתקוממות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, מה שיצריך הפניית חיילים ליישובים הערביים ויקטין את מספר החיילים בחזית המלחמה.