דגל לשמחת תורה שהודפס בוורשה בשנת 1905.

במרכז הדגל ארון קודש וסביבו דמותו של משה רבנו אוחז בלוחות הברית, אהרון הכהן עונד את החושן והרצל חובש מגבעת. מראשו של משה יוצאות שתי קרני אור בהשראת הפסוק "קרן עור פניו" (שמות לד כט). עוד מופיעים על הדגל פסוקים שונים הקשורים לשמחת החג ושמותיהם וסמליהם של שנים עשר השבטים. בצד האחר של הדגל נוסח ההקפות ודיוקנו של מקס נורדאו. בקצה הדגל משני הצדדים: ציורי צבי ואריה, על פי הפסוק "רץ כצבי וגיבור כארי". בתחתית הדגל מופיעים פרטיו וכתובתו של יוצר הדגל, אולי כדי שיוכל לקבל הזמנות לדגלים וכן רשימת כתובות של מקומות ההפצה בוורשה.

הדגל הודפס כשנה לאחר פטירתו של הרצל (1904), והבחירה לשים את דמותו על הדגל עם דמויותיהם של משה רבנו ואחיו אהרון מעידה על מעמדו בעולם היהודי. על הדגל חותמת של הצנזורה המעידה כי היוצר קיבל את אישורה להדפסה.

 

מקור המנהג להניף דגלים בשמחת תורה הוא הרצון לחבב את התורה על ילדי ישראל. מאחר שאי אפשר לתת לילדים להחזיק את ספרי התורה הן בשל קדושתם והן בשל משקלם, נהגו לתת לילדים להחזיק דגלים, וכך יכלו גם הם להשתתף בשמחת החג. יש גם שנהגו להניח בראש הדגל תפוח מתוק, סמל ל"מתיקות" התורה.

מעדויות שונות עולה כי מנהג הדגלים הוא מנהג עתיק, שהחל בראשית המאה ה־17. הציורים שעל הדגלים ועיצובם מלמדים רבות על הקהילות היהודיות ועל אירועים היסטוריים.