את השיר "לוּ יְהִי" כתבה המשוררת נעמי שמר בשנת 1973 בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, והוא אחד מסמליה. בטיטוה שלפנינו אפשר לראות את המחיקות והשינויים שהמשוררת ערכה בשעת הכתיבה.

ראשיתו של השיר עוד לפני המלחמה בניסיון של שמר ליצור גרסה לעברית לשירה של להקת החיפושיות "Let it be". עם פרוץ המלחמה כתבה שמר מילים בעברית ללחן של השיר הבריטי והביעה בהן תקווה ותפילה לסיום הקרבות ולשובם של החיילים בשלום. היא ביטאה כמיהה לאחרית טובה, גם כשהכול נראה חשוך, לדוגמה "עוד יש מפרש לבן באופק, מול ענן שחור כבד". נעמי שמר השמיעה את השיר באוזני הזמרת חוה אלברשטיין במנגינה של השיר המקורי של החיפושיות, אך בעלה מרדכי הורביץ שכנע אותה שהשיר ראוי לא רק למילים חדשות אלא גם למנגינה חדשה. עוד בעיצומה של המלחמה הלחינה שמר לחן מקורי, והשיר הושמע בטלוויזיה בערב חג הסוכות בשנת 1973. הביצוע של חוה אלברשטיין ולהקת הגשש החיוור עורר התרגשות עצומה, והשיר נפוץ בקרב החיילים.

כתב היד מלמד על תהליך הכתיבה של השיר. בתחילה כתבה שמר תחת כותרת השיר "משירי הביטלס - נוסח עברי", אך אחר כך היא מחקה זאת וכתבה "מילים ולחן: נעמי שמר". גם בשיר עצמו יש תוספות ותיקונים כמו המילה "בחלונך" המופיעה בעט ומעליה תיקון בעיפרון "בחלונות". בנוסח הראשון יש חזרה על הביטוי "כל אשר בקשת לו יהי", אשר בגירסה הסופית שונה לביטוי "כל שנבקש לו יהי". יש לציין כי בכתב היד שלפנינו מופיעים רק שני הבתים הראשונים של השיר. הבית על המבשר העומד בדלת הושמט מחשש שיהיה קשה מדי.

בתוך זמן קצר הוצפה נעמי שמר בתגובות הציבור על השיר. בארכיון נעמי שמר שבספרייה הלאומית שמורים המכתבים הרבים שהגיעו מכל שדרות העם והמלמדים על ההתרגשות למשמע השיר. המכתבים והסיפורים האישיים מעידים כיצד היה "לו יהי" לאחד מנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית ולתפילה שאיחדה את העם באותם ימים.